deco-01

סיפורה של שפחה

סיפורה של שפחה

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

אורן התיישב לידי וזרק איזה מבט מזועזע לכיוון הטלוויזיה "איך את רואה את זה ?" הוא שאל ומיד התנדף.
עוד לפני שהצלחתי להזיז את העיניים מהמסך הוא כבר נעלם הרחק הרחק.
גמעתי את כל הפרקים של 'סיפורה של שיפחה' בלי נשימה. 
קראתי את הספר לפני שנים, לפני שהיו לי ילדים ומרכז הכובד שלי עבר לרחם. אז נהניתי מהספר מבחינה אינטלקטואלית, קראתי לאט ושיננתי את המשפטים המפותלים, החכמים. את משחקי המילים והמשמעויות הכפולות (למשל שם הגיבורה Offred- OF Fred \של פרד, שייכת לו. ו- offered/ במילון- העלאת קורבן, מנחה).
אז כשיצאה הסדרה ידעתי שאני חייבת לראות אותה מצד אחד ופחדתי נורא שאני לא אעמוד בזוועות.

ואז התחלתי…ולא הצלחתי להפסיק, למה בעצם? 

אז דבר ראשון הסיפור יושב בדיוק על הפחד הגדול, החרדה שעליה גדלתי, שלא דוברה אבל תמיד הייתה נוכחת- שיום אחד בלי שום אזהרה הקרקע תשמט מתחת לרגליים והעולם שהכרנו ישתנה.
המשפחה שלנו היתה מונומנט לשבריריות של החיים. תמיד חישבתי את הקץ לאחור, אבל כרווקה זה לא הפריע לי, אסקפיזם עם הרבה אלכוהול (ועוד כל הבא ליד…) בתוספת של פטאליזם ואיכשהו הייתי מוכנה לכל מה שיבוא.
אבל כאמא אני הולכת על הקצה של בור החרדה העמוק, מנסה לא להביט, לא להכיר בה.
והנה הסדרה הזו הגיעה ונתנה פנים לשד הנורא ואני הסתכלתי לו ישר בעיניים.

"זה לא אמיתי, את יודעת!" אורן היה זורק לעברי בביטול כל פעם שהייתי מתארת לו בזעזוע והתרגשות איזו סצינה.
אני יודעת, אבל מאז שנולדה לי בת הרגשות הפמיניסטיים שלי התחדדו.
אני זוכרת משפט אחד מהספר- שאופרד מתארת מה עושים לנשים סוררות, מטילים בהן מום. הן הופכות לאינבלידיות Invalid-נכה, בעלת מום. אבל גם In-Valid-מבוטלת, חסרת תוקף.
וזה זיעזע אותי יותר מכל, איך אפשר לשלול מבן אדם את תוקפו? איך אפשר לא לראות את האנושיות בכל אדם? 
לצערי זה לא מנותק מהמציאות. ובהיסטוריה האנושית הנשים רק ממש לא מזמן קיבלו תוקף.
רק לפני 100 שנה נשים היו בעיקר רכוש, יותר ממאה שנה של מאבקים על הזכות לרכוש השכלה, לעבוד, לשגשג. ועדיין כל כך הרבה עוולות מתרחשות במרחב שלנו.
וזכויות של נשים נשללו במהירות ואכזריות באיראן רק לפני 40 שנה ואפגניסטן רק לפני 30 שנה.
"זה שם, זה לא פה במערב" אורן אומר לי, אבל הקלות הבלתי נסבלת של שלילת תוקפן של נשים, ממדידת אורך מכנסיים, להטרדות מיניות, לרצח על כבוד משפחה או סתם ככה, גורם לקרביים להתכווץ.
אז לכל הנשים האלה שמצהירות על עצמן שהן לא פמיניסטיות (ע.ע. בר רפאלי) פליז תצפו בסדרה ותבינו למה מודעות פמיניסטית היא קריטית.
(ומי שעדיין לא הבינה, שתדבר איתי, אני כבר אסביר לה בפרוטרוט)

הייתי מחכה שהילדים ירדמו ומיד שמה פרק ואחריו עוד פרק ועוד אחד. כמו שעון ב10:30 איתמר מתחיל לבכות.
כשהאובססיה היתה Narcos הייתי עולה במדרגות בעצבים "אוף, אי אפשר לנוח פה!" הייתי חושבת, מניקה את איתמר בזריזות ומדלגת חזרה למטה.
עכשיו הבכי של איתמר משך אותי חזרה למעלה מהמצולות. רצתי אליו וחיבקתי אותו חזק, עירסלתי אותו ביד אחת וליטפתי את הראש של מעיין ביד השנייה והודתי על שני הניסים שקיבלתי.


אז נו כבר ראית את 'סיפורה של שפחה'?
מה דעתך? אני ממש אשמח לשמוע ממש פה למטה בתגובות.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

איור של מוריס, איור- נועה קליין
יומן מאויר

מוריס

תכלס מוריס היה הראשון, כשלקחתי אותו מ'צער בעלי חיים' הוא לא ידע בדיוק אם הוא התינוק או הגבר בבית. הייתי לוקחת אותו לכל מקום וסולחת לו על כל הפגמים באישיות שלו.ואז הגיע הגבר, לאחר מאבק קצר מוריס הבין שנשאר לו רק תפקיד התינוק, אבל אז הגיעה התינוקת.מוריס לא מוותר, הוא בוכה …

להמשך קריאה ››
שבוע הספר 2016
כללי

שבוע הספר 2016- 5 בלוגריות ממליצות על ספרי הורים וילדים

המלצות לספרי ילדים, קלאסיקות עם איורים מיוחדים במינם

להמשך קריאה ››
רשמים מהסערה
יומן מאויר

רשמים מהסערה

יש לי חרדת אחה"צ, אני חייבת תמיד לדעת מראש מה התכניות שלנו אחרי הגן.אני מארגנת לו"ז שבועי צפוף-מאוזן בפעילויות חוץ ופנים, משפחה וחברים, ואני נרגעת.בגלל הסערה המדוברת תכננתי אחה"צ משפחתי בבית, אבל לא את הפסקת החשמל.באופן טבעי מצאנו את עצמנו מקובצים משפחתית מסביב לקמין.זה הרגיש נכון וטבעי. משהו עמוק וקדום …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי