deco-01

בדרך לים

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

אנחנו יוצאים לים.
שמנו את הילדה בגן, הגבר שלי העמיס את הסאפ על הגג של הג'יפ ואנחנו בדרך.
מוקדם עכשיו, כולם בשגרת הבוקר שלהם, עסוקים, טרודים. לפניהם עוד יום ארוך והם רק בלגימה השנייה של הקפה.
ואנחנו בדרך ים.

הגבר שלי מסתכל עליי בהנאה- "סאן דייגו סטייל", "ביירון ביי", הוא זורק שמות של מקומות, שאף פעם לא ראיתי, אבל הם קסומים בעיני ומגדירים בדיוק את איך שאני מרגישה כרגע.
זה החלום שלו, סגנון החיים שהוא בחר לנו. אני רק טרמפיסטית.
בדרך לחוף הוא עוצר בכל נקודות התצפית.
לכל חוף סיפור משלו, קצב מיוחד.
הוא מסביר לי על כיוון הרוח וסוגי הגלים. הוא חולק איתי את כל רזי העולם הסודי שלו.
זה לא תחום עניין או תחביב, זו הגדרה אישית.
כשהוא בים העיניים שלו כחולות יותר והחיוך גדול וזורח, זה המקום שלו!

אנחנו מגיעים לחוף.
זה החוף שלנו, גרנו פה. פה היינו רווקים לשנייה, פה היינו מאוהבים וחופשיים.
ההרגשה ההיא מציפה אותי.
אני צועדת על החול והים מברך אותי לשלום.
'איפה את?' הוא שואל, 'לא רואים, לא שומעים…' ואני מודה שהתגעגעתי.
אומרים שיש מדוזות, אני מפחדת.
'אל תדאגי' הים מרגיע, 'כנסי, כנסי!

אנחנו מחזיקים בשני צידי הסאפ ונכנסים, הים צלול וקריר.
בין הרגליים שלנו דגיגים נמרצים שולחים אלינו 'אהלן' אילם וממהרים לפעילות הבוקר שלהם.
אנחנו מטפסים על הסאפ, כל אחד תופס את מקומו, אני יושבת מקדימה והגבר שלי חותר מאחוריי.
אני מרגישה אותו, בכל חתירה אני רוצה להסתובב ולנשק אותו, אבל אני ממשיכה להסתכל אל האופק.
אנחנו משאירים מאחורינו את העיר, את המתרחצים, אפילו את הגולשים האחרים.
עכשיו זה רק אנחנו והים.
שקט.
הרוח עוברת לידנו, מלטפת אותנו בדרך למקום אחר. תחתינו מדוזות קטנות רוקדות עבורינו, מסתחררות והשמלות הקטנות שלהן מתנופפות.
'רואה?!' אומר הים, אני מחייכת אליו בחזרה.
הגבר שלי מתיישב לידי, אנחנו מסתכלים על החוף שעזבנו, הכל כל כך קטן ורחוק, אין כאן דאגות- עתיד, עבר, ביבי, אפילו דע"ש לא יכולים לגעת בנו פה.
אנחנו לא שייכים עכשיו לשום מקום, עכשיו אנחנו בים.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

לנשום, לקבל, לאהוב
יומן מאויר

חשבון נפש

חשבון נפש לקראת יום כיפור, וכלים להתחלת השנה החדשה עם נפש נקייה

להמשך קריאה ››
הפוסט איט
יומן מאויר

הפוסט איט

הפוסט איטס מסתכלות עליי מוזר כבר כמה זמן.תליתי אותן לפני חודש וקצת בפרץ של מוטיבציה, על הקיר מול המחשב.הן עמוסות רשימות ותאריכים ועכשיו גם אבק.בהתחלה הן היו מחייכות אליי, קורצות קריצת עידוד.עכשיו הן בקושי מסתכלות לי בעיניים.אני חולפת על פניהן מהר ולא מציצה בהן כשאני משחקת במחשב.אני מאמינה שאני עוד …

להמשך קריאה ››
פרידה מיד אליהו
יומן מאויר

פרידה מיד-אליהו

להית' משוגעים, אנחנו עוזבים.לקחתם חלק משמעותי בחיינו בשנים האחרונות, אז רק ראוי שנקדיש כמה דקות כדי להפרד מכם-ביי זוג משוגעים, לא הפרעתם לנו או הרעשתם, אבל את הריח, שהתפשט במסדרון שפתחתם את הדלת, לעולם לא נשכח.ביי משוגעת מפורסמת, שלעולם לא התייחסה אליי, גם בזמן שהכלבים שלנו שיחקו ביחד. תמיד כשנראה אותך בטלוויזיה …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

אני חורשת ספרים ופודאקסטים ברמה אולימפית אז יצרתי רשימה של פודקאסטים סופר ממכרים ומומלצים ואני פה כדי לשתף.
יום האישה 2021 מגיע עם ערכים שונים מאוד מאלו שאנחנו גדלנו עליהם, בפוסט אני סוקרת את הנשים שבאמת נגעו בחיי, אלו שלא מקבלות צלש"ים ורחובות לא נקראים על שמן, אלא רק הערכה אמיתית.
בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי