deco-01

אזכרה

אמא שלי

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

ביום ראשון לפני שלוש שנים, אמא שלי התקשרה אליי לעבודה וביקשה שאני אקח אותה למיון,'היא לא הרגישה טוב' ככה היא אמרה לי.
זה היה מוזר משתי סיבות- האחת, אמא שלי אף פעם לא התקשרה אליי. פולניה אמיתית לא מתקשרת, היא מחכה שיתקשרו אליה.
והשנייה, שהיא שנאה רופאים, למרות שעבדה איתם כל חייה, והיא מצאה כל תירוץ להימנע מלראות אותם.
"במחשבה שנייה" היא אמרה, " אני אלך מחר, לא חפפתי ראש."
אמא שלי תמיד יצאה מהבית במיטבה. "את לא יודעת איפה תמצאי את הנסיך שלך." ככה היא הייתה אומרת. (אפילו שהיא כבר פגשה את הנסיך שלה, התחתנה איתו, עשתה איתו שלוש בנות ואז גילתה שהוא נו… גם 'פקקטה' נסיך).
אין לדעת מתי פול ניומן יחליט לבקר בקרית אונו או במיון של 'מאיר'.

למחרת היא התאשפזה במחלקת ריאות ב'מאיר'. דלקת ריאות הם אמרו לנו.
אחרי שבוע של ביקורים מנומסים והתלוצצויות עם הרופאים, מצאתי את עצמי יושבת בחדר של מנהל המחלקה בין אחותי לאבא שלי.
"סרטן" הוא אמר ואז השתרר שקט.
ניסיתי לחשוב על שאלות שיעזרו לקדם את הטיפול, להבין את המצב…משהו…
אבל בסוף נפלטה לי השאלה היחידה שעלתה לי בראש- "כמה זמן?"
הרופא השפיל מבט "לא הרבה".

מאותו הרגע אמא שלי התחילה להיעלם. הסרטן השתלט על הגוף שלה חלק חלק, והיא הפכה לגוש של סבל וכאב.
הימים נראו אותו דבר- ארוחת בוקר בארומה, צפייה בסבל לא נגמר, ארוחת צהריים במקדונלדס, חוסר אונים מול הכאב ובערב מסעדת יוקרה עם אורן. חוגגים את החיים והאהבה החדשה שלנו.
איך אפשר להיות כל כך אומלל וכל כך מאושר באותו הזמן?!


ואז זה נגמר. רגע יש, רגע אין. ומה נשאר? הקלה.
חזרנו לבית של ההורים שלי, מעכשיו הוא יהיה הבית של אבא שלי, וכבר הוא נראה ישן ועזוב וחסר חיים.
למחרת קברנו אותה.
שני האחיינים הגדולים שלי אחזו את אבא שלי בשני צדדיו. שני נערים חסונים, רגישים ודוממים, מתאימים את הצעדים שלהם לשלו.
הלכנו אחריהם בשקט, לא אמרנו מילה, לא הספד, לא דמעה. ככה אנחנו, שומרים את הכאב בפנים, לא מוחצנים.
ואמא שלי לא זכתה למחווה אחרונה של אהבה ולא לפרידה, רק שקט.

ואח"כ? החיים נמשכים, בהתחלה בעצב גדול, אח"כ פשוט נמשכים.
"את כמו אבא שלך" היא היתה מטיחה בי "אתם מהזן השורד, הפצעים שלכם מגלידים מהר!"
הפצעים שלה אף פעם לא הגלידו, הם תמיד נשארו פתוחים ומדממים.
כשהיא מתה השלתי עור ישן, לאט לאט ובכאב הצמחתי עור חדש.
ועכשיו אני אמא בעצמי. היא לא מכירה את נועה האמא או את הנכדה, שלה חיכתה כל כך הרבה זמן.
היא ממעטת לבקר אותי בחלומות, והפסקתי כמעט לגמרי לחפש אותה בכל אישה מבוגרת שאני רואה ברחוב.
אני מפחדת לשכוח, אז אני נאחזת בזכרונות הקטנים.

הריח של קפה שחור, שהיא שתתה כל יום ב-5:00 אחה"צ מול 'ערב חדש', עם שתי סוכרזית בכוס קטנה עם שושנים מצויירות ותחתית תואמת.
הטעם של הבושם white linnen, שהיתה מתיזה על עצמה בסוף טקס התאפרות הבוקר, שהתחיל כל יום ב-7:00 לקולו של אלכס אנסקי. לאחר מכן היא היתה מכינה לי כריך. הריח היה מלווה אותי עד בית ספר. ובהפסקת 10 הייתי אוכלת פיתה עם שוקולד בטעם בושם.
והמגע של הזרוע מנוקדת הנמשים וכתמי השמש שלה, כשהיא היתה רובצת על כס המלכות הפרטי שלה- כורסאת ה'אמריקן קומפורט', צופה על כל הסלון והטלוויזיה.
הייתי נדחקת ברווח הצר שבינה לבין המשענת, הייתי מניחה את הראש על החזה שלה. היא הייתה מהדקת אותי אליה עם זרוע אחת, וביד השנייה מלטפת לי את הראש " כמו משי…" הייתה  מלטפת וחוזרת "משי…"

איור של אמא שלי על כס המלכות שלה

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, לפני כמעט שנה כבר, כתבתי פוסט קצר על אמא שלי, אתם מוזמנים להכנס.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע. החלום שלי היה להקיף את עצמי ביופי וסטייל והבלוג הוא המקום והסיבה ליצירה.
אני מזמינה אתכם להכנס ולצלול לתוך העולם שלי ואני מקווה שתאהבו אותו כמוני.

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

המתנה הכי טובה לחברה הכי טובה
אריזות מתנה

המתנה הכי טובה לחברה הכי טובה

איך להכין מתנה מרגשת לחברה אהובה, הדרכה ופרינטבלס להורדה מהאתר לקופסה בצורת מצלמה עם טאמפלט תמונות פולארויד

להמשך קריאה ››
שבוע הריון 12
יומן מאויר

שבוע-12

סרטון אנימציה על שבוע 12 בהריון, כל מה שאפשר לצפות בשבוע 12 בהריון

להמשך קריאה ››
לוח חודש מרץ
פרינטבלס

אז מה זאת הצלחה? ולוח חודשי מתנה

מתנה להורדה לוח חודש מרץ- מתנה בפרינטבלס

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי