deco-01

פילאטיס

פילאטיס

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

בימי שני וחמישי בבוקר אני צריכה את כל תעצומות הנפש שלי.
אני מכינה את עצמי כבר בערב הקודם ומתעוררת במלוא המרץ והנחישות, שאני יכולה לגייס כל כך מוקדם בבוקר.
בימי שני וחמישי אני הולכת לשיעור פילאטיס.
זה הזמן שלי…ושל הפנסיונריות.
הן תמיד שם, קבועות ונרגנות, יוצרות חומת לייקרה וצלוליטיס מול הדלת הסגורה של הסטודיו.
בפנים הקרייריסטיות מסיימות את השיעור שלהן, הן נחושות, עסוקות וחתיכות.
אני אף פעם לא יוצרת איתן קשר עין.
כשהדלת הצרה נפתחת שני כוחות עצומים מתנגשים זה בזה בלי רחמים.
הקרייריסטיות מנסות לפרוץ את החומה, הן ממהרות, העיניים שלהן כבר בסלולארי, הן לא שמות לב למכשול שעומד לפניהן והן לא מהססות לדרוך על איזו זקנה בדרך למלתחות.
אבל אין להן סיכוי. הפנסיונריות כבדות יותר ורחבות יותר. הן חיכו 10 דקות וזמן זה המשאב הכי יקר להן.
אף 'פישרית' לא תסיט אותן מהדרך למזרן הקבוע.
אני עומדת בצד מחכה שהפתח יתפנה, ואולי ישאר לי מקום טוב.

מיקום, מיקום, מיקום זה הדבר החשוב ביותר בשיעור פילאטיס-
שורה ראשונה, כדי שלא תצטרכי לבהות בתחת כל השיעור.
בפינה עם המראות, כדי שתוכלי לבהות בתחת שלך מכל זוית ובכל רגע.
השיעור מתחיל.
המורה החייכנית נכנסת, אני מחבבת אותה, היא מקדישה לי בדיוק את כמות תשומת הלב, שאני אוהבת-התעלמות כמעט טוטאלית.
בהתחלה אני שומרת על פאסון, אני הכי צעירה פה ואני צריכה להתנהג בהתאם.
אני מציצה על השעון מאחוריי דרך המראה, הזמן לא זז!
אני מאדימה, רועדת ואיבדתי את הפאסון לחלוטין.
המורה באה ומתקנת אותי. אני משתדלת להחזיק את עצמי מלבעוט בה ב'טעות'.
בת %$#^ !!!!
אני מתחילה לחשוב על גולאגים, על עינויים במרתפים של הק.ג.ב. אנשים שנעלמו באישון הלילה ותוך כדי עינויים כאלה ממש מלשינים על כל המשפחה שלהם.
עוד חמש דקות כאלה ואני מתחילה למסור שמות.
עוד קצת, רק עוד קצת ונגיע למתיחות.

כשהמורה מכבה את הפלורסנטים, אני מתחילה לראות את האור.
כמו אסירי ציון אני מרגישה את התקווה. אידה נודל, נתן שרנסקי ואני יוצאים לחופשי.
שרדתי, אני מדדה ונופלת לברכיים על האדמה המבורכת ליד האוטו שלי בתחושת הקלה וניצחון!

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

יום הולדת
יומן מאויר

יומולדת

אז אני בת 36, שזה גיל מאוד מוזר לילדה בת 18.הגעתי למצב שאני לא ממש זוכרת מה הגיל המדוייק שלי, משהו בין 34 ל-36 זה תמיד מפתיע אותי מחדשואני חייבת לחשב לפי שנת ההולדת שלי שתמיד תקועה בסבנטיז.אבל אם אני מתעלמת מהמספר אני די מרוצה בנקודת הזמן הזאת, שזה מוזר …

להמשך קריאה ››
פרידה מיד אליהו
יומן מאויר

פרידה מיד-אליהו

להית' משוגעים, אנחנו עוזבים.לקחתם חלק משמעותי בחיינו בשנים האחרונות, אז רק ראוי שנקדיש כמה דקות כדי להפרד מכם-ביי זוג משוגעים, לא הפרעתם לנו או הרעשתם, אבל את הריח, שהתפשט במסדרון שפתחתם את הדלת, לעולם לא נשכח.ביי משוגעת מפורסמת, שלעולם לא התייחסה אליי, גם בזמן שהכלבים שלנו שיחקו ביחד. תמיד כשנראה אותך בטלוויזיה …

להמשך קריאה ››
טרנינג
יומן מאויר

טרנינג

אני הכי אוהבת להתלבש יפה, הבעיה היחידה היא, שלא יצאתי מהטרנינג כבר שנה וחצי.יש לי שלושה זוגות מכנסיים שעובדים קשה ,בזמן שכל הבגדים היפים שאספתי כל חיי נחים מנוחת עד בארון. כל חודש אני מתמלאת תשוקה לבגדים ויוצאת לשופינג מלאת השראה ואנרגיות.אני עוברת בין החנויות, מלטפת את השמלות היפות שאני רוצה …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי