deco-01

הקסם של מעיין

הקסם של מעיין

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

זה הפורים הראשון של מעיין. טוב, לא בדיוק, היא חוותה כבר פורים, אבל המודעות התחילה רק השנה.
לפני כמה שבועות היא שמעה על הקסם שנוחת על היום המיוחד הזה- יום שבו מרשים להתאפר, יום שבו מרשים למרוח לק, מרשים לאכול ממתקים, מרשים ללבוש את השמלה הגדולה שבארון- יום המותר, פורים.

הזמן עובר בצורה משונה. לגדולים הזמן עובר מהר, לקטנים הזמן עובר לאט.
כל יום מצטרף למניין הימים שבילית על כדור הארץ ותופס את מקומו היחסי.

פורים הגיע בסוף. הודעתי לה ביום שלפני. רציתי ללבות את ההתלהבות הילדותית שלה, אבל בזהירות הורית מפוכחת.
התעוררנו ליום הנכסף, הוא התחיל כמו כל יום- יורדים למטה. אורן כבר סידר את רכבת ארוחת הבוקר על השולחן- חמוציות, דייסה, ביצה מקושקשת.
אבל הדיגדוג התחיל, מעקצץ לו בתוך הבטן. לא יכולתי לחכות שכבר יסתיים החלק הפרוצדורלי ושהקסם סוף סוף ינחת עלינו.

מעיין מתחפשת בפורים הראשון שלה כבוגרת

'בואי כבר' קראתי לה ונסגרנו בתוך החדר. פינטזתי על תסרוקת מסובכת עם סיכות פרחים וקשת כתר, אמא ובת יושבות על המיטה מצחקקות.
בת שלי, ילדה גדולה בת 3 וחצי. קצת מבולבלת בין הדחף שלה להיות גדולה ועצמאית לבין העלבון שגזלנו ממנה את הזכות להיות תינוקת, כשאיתמר נולד.
מה הן הפנטזיות שלי לעומת הנחישות שלה?
'פזור' היא קבעה וכך היה.

מעיים רואה את עצמה מאופרת במראה
מעיין מעדיפה פזור

הלכנו לגן, היא קצת לפני, אני מאחוריה, מצלמת, מסתכלת, מנסה לשמור מרחק כדי לא להכנס לבועת העולם הפנימי שלה .
היא בתוך הקסם ואני מחוצה לו, אני מנסה לא להעלב שלא הוזמנתי, אני מבינה את ערך הדימיון ואני עוזרת לה לשמור עליו ולטפח אותו.
אני לא ילדה יותר, אני אמא, איבדתי את הזכות לאכזבה ולעלבון.
אין לי זכות להתאכזב כשהיא לא מתנהגת כמו שקיוויתי.
אין לי זכות להיעלב כשהיא לא מעריכה את החופש שאני נותנת לה ונלחמת על עוד.
אין לי זכות להפגע כשנתתי את כל מה שהיה לי והיא דורשת עוד ועוד.

מעיין בתוך הקסם הולכת לגן

בפורים הזה הייתי עסוקה בלייצר לה קסם, כל כך עסוקה שנשארתי מרוקנת ועצובה.
אבל כשהתרחקתי קצת, ראיתי שהיא יודעת לייצר לעצמה את הקסם לבד, התפקיד שלי הוא לסמן לה גבולות כדי ששתינו לא נרד מהפסים.
הפורים הבא כבר לא יהיה יום המותר- אלא יום המותר במידה.

 אגב זוכרים את הפוסט הקודם שבו סיפרתי לכם על התחפושת האהובה עליי בכל הזמנים- 'צפון דרום'?!
אז מצאתי תמונה והנה אני- עמוק בתוך הקסם שלי.

אני בגיל 10 בתחפושת הכי נחשקת והכי זכורה- 'צפון דרום'
hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע. החלום שלי היה להקיף את עצמי ביופי וסטייל והבלוג הוא המקום והסיבה ליצירה.
אני מזמינה אתכם להכנס ולצלול לתוך העולם שלי ואני מקווה שתאהבו אותו כמוני.

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

פרידה מיד אליהו
יומן מאויר

פרידה מיד-אליהו

להית' משוגעים, אנחנו עוזבים.לקחתם חלק משמעותי בחיינו בשנים האחרונות, אז רק ראוי שנקדיש כמה דקות כדי להפרד מכם-ביי זוג משוגעים, לא הפרעתם לנו או הרעשתם, אבל את הריח, שהתפשט במסדרון שפתחתם את הדלת, לעולם לא נשכח.ביי משוגעת מפורסמת, שלעולם לא התייחסה אליי, גם בזמן שהכלבים שלנו שיחקו ביחד. תמיד כשנראה אותך בטלוויזיה …

להמשך קריאה ››
רעיונות לקישוטי סוכה 2016
DIY

קישוטים לסוכה ואיך למדתי לשחרר

ביקשו ממני מ'מאקו' לעשות כתבה על קישוטים לסוכה.'בשמחה' עניתי, הייתי כמה ימים אחרי הלידה של איתמר ולמרות התפרים, הלילות, רגשות האשם כלפי מעיין וכל שאר הירקות כבר ממש רציתי לחזור לעבוד.רציתי להרגיש נורמלית, ליצור ולהרגיש אני.אז קפצתי על המשימה. הדד ליין היה עוד רחוק, אבל בניגוד מוחלט לעצמי כבר התחלתי לחשוב …

להמשך קריאה ››
our garden
יומן מאויר

הגינה שלנו

סיפור קצר על הגינה שלנו בראי הזוגיות שלנו

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי