deco-01

ל"ג בעומר בגן

מדורה בגן

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

מצאנו חניה קרוב. מעיין התעקשה לסחוב ידית אחת של השקית ואני את השנייה.
ארזנו ברישול את החמוצים והקטשופ, שהתחייבנו להביא.
הרשימה פורסמה לפני שבוע, פתחתי את המייל בשירותים וראיתי את הרשימה הריקה. פתאום בבת אחת מול עיני נתפסו הכלים החד פעמיים והמשקאות הקלים.  זנחתי את כל עיסוקיי וקיפצתי את ששת המדרגות בקפיצה אחת, כדי לשים את השם של מעיין ליד החמוצים והקטשופ.
לחצתי 'עדכן' והוקל לי.

 נכנסנו דרך השער הפרוץ לרחבת הכורכר, מרחוק מעיין זיהתה חברה ומיד זנחה את השקית, שהיא כל כך התעקשה לעזור לסחוב.
מעיין, החברה ואחותה הקטנה התקדמו יד ביד במהירות ואני נשארתי לבד עם החמוצים והקטשופ.
היא זיהתה את אמא של אחת החברות שלה ומיד רצה לחבק אותה. האמא הסתכלה עליי בחיוך רחב ואני החזרתי לה מבט מבוייש ונבוך בדרך לשולחן האוכל.
הנחתי את החמוצים והקטשופ במקומם והסתכלתי סביב.
בקבוק קאווה נופף לי לשלום, הכרתי לו תודה ואת הכוס שהחזקתי.
שניהם נהיו החברים הכי טובים שלי מיד.

 חיפשתי את מעיין במבטי, היא כבר הייתה בראש דיונת חול, מלוכלכת מכף רגל ועד ראש ומאושרת באותה המידה.
נופפתי לה. אז מה עכשיו?!

אני מכירה פה את כולם, אבל מחפשת את החברה הכי טובה שלי.
היא לא פה. היא בלונדון מכינה את הקרקע למעבר.
'איך זה קורה?' אני שואלת את עצמי כבר חודשים. עד שאני מוצאת משפחה, שאני אוהבת בגן ובשכונה הם עוזבים את הארץ.

אני מסתכלת מרחוק על מחצלת המקובלים, הם ההורים עם הילד השני בגן. הם מכירים אחד את השני כבר שנים, אני חדשה לעומתם ויש לי עוד מה להוכיח.
יש את האמהות החרוצות- הן חביבות הגננות. הן מסדרות, חותכות, מארגנות ודואגות. אבל אני כבר בכוס השנייה של הקאווה והאנרגיה הזאת לא מתאימה לי. (ביניינו גם לפני הכוס הראשונה היא לא בדיוק התאימה)

אני מתיישבת על מחצלת הדחויים, היא גדולה וריקה. שתי אמהות תופסות פינות מנוגדות ושקטות. הן נראות נחמדות, אבל אף פעם לא מוציאות מילה.
מעיין חוזרת. מראש הדיונה היא קלטה בחושי הילדה המחודדים שלה את שקית המרשמלו נפתחת. היא עומדת לידי מלאת בוץ- 'איך היא הצליחה להרטב?' אני מנסה לפענח בזמן שאני מחממת לה את שיפוד המרשמלו מעל האש.
היא יושבת לידי עכשיו, מנשנשת את השאריות שנדבקו לשיפוד ומחשבת איך היא תצליח להוציא ממני את המרשמלו הבא ופיסת עוגת שוקולד.

'איזה כיף שהיא חזרה ואני כבר לא לבד' אני חושבת וגם 'אני בת 38, אז למה אני מרגישה כמו בת 5?'

אז איך היה ל"ג בעומר שלכם?
תראו קצת אהבה למטה בתגובות.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

האוצרות של אבא ואמא
כללי

האוצרות של אבא ואמא

מכירת חיסול של האוצרות של ההורים שלי

להמשך קריאה ››
סוכות ממוחזר
DIY

סוכות ממוחזר

הדרכוןת להכנת קישוטים לסוכה מחומרים ממוחזרים, מבקבוקי פלסטיק וכו'.

להמשך קריאה ››
פילאטיס
יומן מאויר

פילאטיס

בימי שני וחמישי בבוקר אני צריכה את כל תעצומות הנפש שלי.אני מכינה את עצמי כבר בערב הקודם ומתעוררת במלוא המרץ והנחישות, שאני יכולה לגייס כל כך מוקדם בבוקר.בימי שני וחמישי אני הולכת לשיעור פילאטיס.זה הזמן שלי…ושל הפנסיונריות.הן תמיד שם, קבועות ונרגנות, יוצרות חומת לייקרה וצלוליטיס מול הדלת הסגורה של הסטודיו.בפנים …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

אני חורשת ספרים ופודאקסטים ברמה אולימפית אז יצרתי רשימה של פודקאסטים סופר ממכרים ומומלצים ואני פה כדי לשתף.
יום האישה 2021 מגיע עם ערכים שונים מאוד מאלו שאנחנו גדלנו עליהם, בפוסט אני סוקרת את הנשים שבאמת נגעו בחיי, אלו שלא מקבלות צלש"ים ורחובות לא נקראים על שמן, אלא רק הערכה אמיתית.
בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי