deco-01

ל"ג בעומר בגן

מדורה בגן

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

מצאנו חניה קרוב. מעיין התעקשה לסחוב ידית אחת של השקית ואני את השנייה.
ארזנו ברישול את החמוצים והקטשופ, שהתחייבנו להביא.
הרשימה פורסמה לפני שבוע, פתחתי את המייל בשירותים וראיתי את הרשימה הריקה. פתאום בבת אחת מול עיני נתפסו הכלים החד פעמיים והמשקאות הקלים.  זנחתי את כל עיסוקיי וקיפצתי את ששת המדרגות בקפיצה אחת, כדי לשים את השם של מעיין ליד החמוצים והקטשופ.
לחצתי 'עדכן' והוקל לי.

 נכנסנו דרך השער הפרוץ לרחבת הכורכר, מרחוק מעיין זיהתה חברה ומיד זנחה את השקית, שהיא כל כך התעקשה לעזור לסחוב.
מעיין, החברה ואחותה הקטנה התקדמו יד ביד במהירות ואני נשארתי לבד עם החמוצים והקטשופ.
היא זיהתה את אמא של אחת החברות שלה ומיד רצה לחבק אותה. האמא הסתכלה עליי בחיוך רחב ואני החזרתי לה מבט מבוייש ונבוך בדרך לשולחן האוכל.
הנחתי את החמוצים והקטשופ במקומם והסתכלתי סביב.
בקבוק קאווה נופף לי לשלום, הכרתי לו תודה ואת הכוס שהחזקתי.
שניהם נהיו החברים הכי טובים שלי מיד.

 חיפשתי את מעיין במבטי, היא כבר הייתה בראש דיונת חול, מלוכלכת מכף רגל ועד ראש ומאושרת באותה המידה.
נופפתי לה. אז מה עכשיו?!

אני מכירה פה את כולם, אבל מחפשת את החברה הכי טובה שלי.
היא לא פה. היא בלונדון מכינה את הקרקע למעבר.
'איך זה קורה?' אני שואלת את עצמי כבר חודשים. עד שאני מוצאת משפחה, שאני אוהבת בגן ובשכונה הם עוזבים את הארץ.

אני מסתכלת מרחוק על מחצלת המקובלים, הם ההורים עם הילד השני בגן. הם מכירים אחד את השני כבר שנים, אני חדשה לעומתם ויש לי עוד מה להוכיח.
יש את האמהות החרוצות- הן חביבות הגננות. הן מסדרות, חותכות, מארגנות ודואגות. אבל אני כבר בכוס השנייה של הקאווה והאנרגיה הזאת לא מתאימה לי. (ביניינו גם לפני הכוס הראשונה היא לא בדיוק התאימה)

אני מתיישבת על מחצלת הדחויים, היא גדולה וריקה. שתי אמהות תופסות פינות מנוגדות ושקטות. הן נראות נחמדות, אבל אף פעם לא מוציאות מילה.
מעיין חוזרת. מראש הדיונה היא קלטה בחושי הילדה המחודדים שלה את שקית המרשמלו נפתחת. היא עומדת לידי מלאת בוץ- 'איך היא הצליחה להרטב?' אני מנסה לפענח בזמן שאני מחממת לה את שיפוד המרשמלו מעל האש.
היא יושבת לידי עכשיו, מנשנשת את השאריות שנדבקו לשיפוד ומחשבת איך היא תצליח להוציא ממני את המרשמלו הבא ופיסת עוגת שוקולד.

'איזה כיף שהיא חזרה ואני כבר לא לבד' אני חושבת וגם 'אני בת 38, אז למה אני מרגישה כמו בת 5?'

אז איך היה ל"ג בעומר שלכם?
תראו קצת אהבה למטה בתגובות.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע. החלום שלי היה להקיף את עצמי ביופי וסטייל והבלוג הוא המקום והסיבה ליצירה.
אני מזמינה אתכם להכנס ולצלול לתוך העולם שלי ואני מקווה שתאהבו אותו כמוני.

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

סיפורה של שפחה
יומן מאויר

סיפורה של שפחה

המלצת סדרה לסיפורה של שיפחה

להמשך קריאה ››
קייטנת אמא, יום אופנה
DIY

קייטנת אמא – יום אופנה

כבר איזה זמן מעיין ביקשה לדעת איך צובעים בגדים. אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה…בטח מאיזה סרטון יוטיוב…אז זו נראתה לי הפעילות המושלמת לפתיחת יום האופנה שלנו.

להמשך קריאה ››
מובייל מפימו
DIY

מובייל מפימו

הדרכה ליצירת מובייל מפימו, מובייל מושלם לקיר, קישוט לפינת עבודה

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי