deco-01

יומולדת לאמא

יומולדת לאמא

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

אמא שלי יש יומולדת,
אז הלכנו לחגוג במקום ההגיוני היחיד, בית הקברות.
ארזתי את איתמר, אבא שלי ומריה המטפלת לתוך האוטו ונסענו.

איתמר איתגר עם מצב רוח נפיץ ואני הזרמתי לו צעצועים בזמן נהיגה מטורפת. המטרה הייתה להגיע כמה שיותר מהר לפני הפיצוץ.
אבא שלי עשה את הדבר היחיד שהוא יודע לעשות במצבי לחץ- לגעור, לחלק הוראות ולנסות לשלוט במצב בעזרת הוספת בנזין.
כבר 38 שנים הוא לא מבין, שכשנותנים לי הוראות אני מיד מתמרדת.
הפעם הופתעתי לגלות שזה ניחם אותי מעט. האבא החזק שלי יצא מתוך קליפת הזקן שישבה מאחוריי ולרגע הכל הרגיש נורמלי.

אבא שלי בבית הקברות

הגענו לבית הקברות.
אבא שלי הוא היחיד שיודע לנווט במבוך הקברים.
הוא מבקר שם יותר מ30 שנה.
זה התחיל עם הקבר של איריס, אחותי, כשהשבילים היו רחבים ומצבת הסלע הפראית שלה עמדה בודדה בתוך מדבר חול.
(תצלמי, תצלמי הוא אומר לי. את רואה את הפנים שיוצאות מהסלע?! ומצייר בעזרת יד כבדה את הפרופיל)
במהלך השנים התווספו אליה סבא וסבתא שלי ומסביב זרים רבים.
לפני חמש שנים אמא שלי מצאה את המנוחה שהיתה חסרה לה ליד איריס ופרופיל הסלע הגדול נושק לה ולוחש לה את כל הסודות ששמרה במהלך השנים.

אבא שלי בבית הקברות, אזכרה לאמא שלי

ליד הקבר אנחנו דוממים, כל אחד עם העצב שלו, אבל כשאנחנו חוזרים לאוטו אני מבקשת מאבא שיספר לי על רגע אינטימי ואהוב עם אמא, משהו שרק הוא יודע, שיגרום לי להכיר אותם יותר טוב.
כמה הוא גרוע בזה. הוא מספר לי על העבודה שלה וקופץ מיד לרגעי הגסיסה.
בראש אני עונה לעצמי עם הרגע המשמעותי הראשון שהיה לי עם אמא.
כשהייתי בת 16 ונסענו בפעם הראשונה לסקוטלנד.
שכבנו במיטות שלנו במלון והיא סיפרה לי על איריס, המונומנט הגדול והכבד שחי איתנו ולעולם לא דובר.
משכתי את השמיכה עד האף וניסיתי להסתיר את הדמעות, לא רציתי שהיא תפסיק לספר.

אחותי השנייה תמיד אומרת, שאמא אהבה אותי, כי היא חייתה דרכי את החיים שרצתה.
זה לא נכון! איתי היא יכלה להיות היא עצמה.

את כל זה אני לא מספרת לאבא, אין טעם.
אני חונקת את הדמעות ונותנת לאיתמר בקבוק.

אני ואבא שלי בבית הקברות, אזכרה לאמא
אזכרה לאמא שלי

אבא שלי אמר לי שאיבדתי את אמא מוקדם מידי, טוב, הייתי רק טינאייג'רית בת שלושים פלוס כשזה קרה.
אבל טוב שיש את הבלוג כדי לעבד כל פעם את הרגשות כלפיה וכלפי האובדן.
עוד על אמא שלי אפשר למצוא כאן.

וגם כאן, כשעשיתי עבורה את חממת הפיות.
ואפילו כאן, בהתחלה התחלה.
 כמו תמיד אני ממש אשמח לכל תגובה, הערה והארה. 

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

שוקולד
יומן מאויר

שוקולד

יש ימים שהדבר היחיד שאפשר לעשות זה לאכול שוקולד.העולם רע, אבל השוקולד טוב. הוא מנחם וידידותי. הוא החברה שאת נמנעת מלדבר איתה חודש שלם, אבל כשסוף סוף אתן נפגשות, את נזכרת כמה היא כיפית .אז כשרע ועצוב ובודד, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לאכול שוקולד…ולקנות שמלה.החיים קשים, אבל שמלה חדשה היא …

להמשך קריאה ››
רעיונות לפעילות קיץ עם הילדים מקשים
DIY

פתרונות קלים לימים קשים

פתרונות מושלמים ליצירה עם הילדים בחופש, הדרכה קלה להכנת שלוש יצירות עם קשים: שרשרת וצמיד, מסגרת לתמונה ומשחק קשים

להמשך קריאה ››
טרנינג
יומן מאויר

טרנינג

אני הכי אוהבת להתלבש יפה, הבעיה היחידה היא, שלא יצאתי מהטרנינג כבר שנה וחצי.יש לי שלושה זוגות מכנסיים שעובדים קשה ,בזמן שכל הבגדים היפים שאספתי כל חיי נחים מנוחת עד בארון. כל חודש אני מתמלאת תשוקה לבגדים ויוצאת לשופינג מלאת השראה ואנרגיות.אני עוברת בין החנויות, מלטפת את השמלות היפות שאני רוצה …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי