deco-01

אבא שלי ויום השואה

אבא שלי בגינה

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

 "לא נשאר לי כלום" הוא אמר לי, " איבדתי את ההורים שלי, איבדתי בת, איבדתי את אישתי. אלוהים לא אוהב אותי".
אני מקשיבה בשקט ומתכווצת בכיסא, אנחנו לא ידועים בפתיחות במשפחה שלנו. אצלנו שורדים הכל בגבורה, במיוחד אבא שלי.
 הוא נולד בכפר קטן ברומניה, עבר השפלה וגירוש עוד לפני בר המצווה שלו, התייתם מהוריו במחנה ופילס את דרכו בשלג, כשהוא סוחב את אחותו הגדולה על הכתפיים, לעבר הבטחה של ספינה, שתיקח אותם לארץ ישראל.
אנחנו יושבים בסלון של הבית הנוח שהוא ואמא שלי בנו. הדלת לחדר פתוחה ונכנסת בריזה נעימה וציוץ של ציפורים.
שקט פה חוץ מקולות הדיבור המשוחרר והצחוקים של הנערים והנערות בדרך לפעולה בצופים.
 

בלב אני מתמרדת על ההצהרה שלו, אבל אני שותקת. אני לא יודעת איך לנחם את אבא. הוא תמיד היה גדול מהחיים, איש חזק וקשה שדחה את החיבוקים שלנו כאילו הם שטויות טריוויאליות. הוא גבר של פעם- לוחם ושורד, הוא מתווה דרך עקשן שלא נכנע לדרכים שניסינו לסלול.
עכשיו הוא זקן והזקנה רעה לו. הוא מתחיל להחלש ובזמן שהוא מאבד את עצמו הוא מתחיל לחשוב על כל הדברים שאיבד בדרך.
עכשיו הוא זקוק לחיבוקים שלנו.

הידיים שלנו נפגשות מעל צלחת הפירות שהפיליפינית שלו חתכה. אני מפנה לו את הדרך וסוף סוף מצליחה לדבר-
"אלוהים אוהב אותך, תראה את כל המתנות שהוא נתן לך- יצרת לעצמך חיים ובית, משפחה גדולה שאוהבת אותך ומדינה שעזרת להקים.
אתה מוקף בביטחון, נוחות ואהבה."
הוא מסתכל עליי עייף וכנוע, חצי מתרצה. אני קמה לחבק אותו.
"הלוואי שרק נצליח לשמור על כל מה שיצרת" אני חושבת לעצמי. 

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

רעיונות לקישוטי סוכה 2016
DIY

קישוטים לסוכה ואיך למדתי לשחרר

ביקשו ממני מ'מאקו' לעשות כתבה על קישוטים לסוכה.'בשמחה' עניתי, הייתי כמה ימים אחרי הלידה של איתמר ולמרות התפרים, הלילות, רגשות האשם כלפי מעיין וכל שאר הירקות כבר ממש רציתי לחזור לעבוד.רציתי להרגיש נורמלית, ליצור ולהרגיש אני.אז קפצתי על המשימה. הדד ליין היה עוד רחוק, אבל בניגוד מוחלט לעצמי כבר התחלתי לחשוב …

להמשך קריאה ››
יום ניקיון
יומן מאויר

יום ניקיון

אני שונאת לנקות, אבל אני די אוהבת את 'יום ניקיון'.אני מתמלאת בתחושת מטרה והשגיות.מוריס מתמקם בפינה ומביט בי מבוהל בזמן שאני מתעופפת בנחישות בין החדרים.אני טופחת לעצמי על השכם כל הזמן- 'כמה אני יסודית', 'אף אחד לא יכול לנקות כמוני', 'אף אחד בכלל לא רואה את מה שאני רואה'.וכשאני מסיימת, אני …

להמשך קריאה ››
יומן מאויר

החלקים החסרים

התעלומה הגדולה של החיים היא לאן הולכים כל החלקים מהמשחקים והמוצצים.אני לא מאשימה אותם, יש להם עבודה תובענית ולא מתגמלת.יורקים עליהם, נושכים אותם ומטיחים אותם ברצפה.נראה לי שכל החלקים מפילים פור מידי פעם כדי להחליט את מי להבריח.הם לא יכולים להעלם ביחד, זה יראה חשוד.אצל המוצצים זה אחרת, כל אחד …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי