יום שישי בצהריים, הגבר שלי חוזר מהים, הוא גלש כל הבוקר. הוא עייף ומרוצה.
מוריס תופס את תפקידו ככלב שמירה, הוא רוצה להראות לנו שהוא מאוד חשוב, אז הוא נובח על השער הפתוח ומאבטח את הכניסה.
הגבר שלי כל כך עייף וכל כך מרוצה, שהוא לא טורח להתעצבן.
אני והילדה נרדמנו מחובקות על הספה, שנ"צ עם הילדה זה עונג שישי.
המהומה שמוריס יוצר, מעירה את שתינו, אנחנו מסתכלות אחת על השניה בתקווה שמישהי מאיתנו תיקח פיקוד, לאט לאט אני מבינה שזאת אמורה להיות אני.
היא מתעוררת לאט, מנסה להקרע מהחלום, אני מתעוררת מהר, הבטן כבר מקרקרת ותיכף הבית יעמוד על הרגליים מרב רעב.
אנחנו צריכים משהו מהיר, טרי, בריא וטעים.
וזאת בדיוק הפסטה הקיצית שמצאנו בספר 'בואו לאכול' של מיכל וקסמן.
זה היה ספר התכונים הראשון שקניתי, והוא הראשון שאני פותחת כשאני רעבה.
פסטה עם עגבניות חיות ורוקט- בערך 20 דקות של עבודה, ותענוג אמיתי.
אז מה צריך-
250 גרם (1/2 חבילה) ספגטי או פסטה ארוכה (אצלנו בבית יש רק פוזילי, וזה גם טעים)
2 עגבניות בשלות ומוצקות, חתוכות לקוביות קטנטנות
צרור טרי עלי רוקט או ארוגולה ( ללא הגבעולים העבים)
1 שן שום, מגוררת
קורט מלח ים
2 כפות שמן זית+ שמן זית לזילוף
שבבי גבינת פרמזן
אנחנו גם מוסיפים חומץ בלסמי
איך עושים?
בסיר גדול, מבשלים את הפסטה כמו שהאריזה ממליצה.
חותכים עגבניות לקוביות קטנטנות. קורעים את עלי הרוקט מהגבעולים.
מגררים את השום לקערה, מוסיפים את את העגבניות, רוקט ושמן זית (חוץ מהפרמזן, אותו נפזר בסוף), מערבבים ומחכים עד שהפסטה תהיה מוכנה.
כשהפסטה מוכנה, יוצקים עליה שמן זית, כדי שלא תדבק ולהוסיף טעם.
מערבבים אותה עם כל שאר המרכיבים, מחלקים לצלחות, מזלפים בלסמי ומפזרים שבבים של פרמזן (כמה שיותר, יותר טעים, במיוחד כשהפסטה חמה עדיין, והפרמזן נמס לתוכה )
אחר כך אפשר להרגע, לצאת לחצר, לשים רגל על רגל וליהנות מהמשך אחר צהריים של שישי שקט ושימשי.
