הסתייגות

אני יושבת בגן השעשועים, הילדה משחקת ואני מסתייגת.
איך אפשר שלא, מהאמא שהתמקמה על הספסל עם האייפון, בזמן שהילדות המטופחות והמתוקתקות שלה זורקות אריזות במבה בכל מקום.
אני מסתייגת מהסבתא, שהחליטה להתעלם מחוקי החברה, ועקפה את הילדה שלי בתור לנדנדה.
את הסבא, שיושב בצד, יורק הוראות וענני עשן סיגריה לכל מקום, בא לי לחנוק.
והילד שזרק ב'טעות' כדור על הבת שלי, עדיף שפשוט יתרחק .
אני יושבת ומסתייגת, אני לא אומרת מילה, אני לא כזאת, לא מתעמתת. 
אבל אגרסיביות פאסיבית וחמוצה אני זורקת לכל הכיוונים.
תודה לאל, אני סוף סוף רואה זוג נורמלי, דווקא נעימים וחמודים.
אבל מה יש להם ?! למה הם עושים לי פרצופים?