deco-01

מסורות חדשות

new traditions

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest


"זה החג האחרון שלו איתנו" אמרתי לאורן.
"תפסיקי להספיד אותו!" הוא מיד התעצבן עליי.
שתקתי בעצב, כי המחשבה לא מרפה ממני.

אבא שלי עוזב אותנו, הוא עושה את זה לאט לאט, כל יום חלק אחר ממנו נעלם.
אמא שלי עשתה את זה בבת אחת- יציאה כואבת ודרמטית. והוא מתנדף לאיטו עם הרוח.
בגלל זה החג היה חשוב במיוחד, בפעם האחרונה להרגיש את הילדות שלנו, לפני שתעלם, את המסורות שלנו כמשפחה, כשאבא היה חזק ושלט על הכל מכסאו בראש השולחן והריחות של התבשילים של אמא מילאו את הבית.
 

אחותי היא מייצרת ושומרת המסורות המשפחתית.
היא מנסה לצקת משמעויות לתוך כל חג, אפילו שהן לא היו נוכחות במסורת המשפחתית החילונית שלנו.
והיא זו שמנסה לשחזר ולשמר את המאכלים של אמא.
 

אני תמיד הייתי הילדה הקטנה ה'מזיניק'. כבר לא! האחריות שלקחתי על הטיפול באבא גורמת לי להשמיע את קולי ולרצות להראות.
אז לבשל אני לא יודעת, זה התפקיד של אורן, אבל לקשט כן.
אז הגעתי מוקדם, סחבתי שקית גדולה של איקאה, מלאה באביזרים לכל ההפקות שאני עושה.
טיפסתי על השולחן שהצבנו בחוץ, תליתי עששיות וקישוטי נייר, קטפתי ענפים ופרחים מהחצר והדלקתי נרות.
כשאחותי הגיעה, סוחבת את הסירים הגדולים, קיוויתי שתראה את השולחן ותגיד "וואו", אבל היא הייתה טרודה באירגון התבשילים ו'סדר ראש השנה'.
בסוף כבר לא התאפקתי ושאלתי אותה "נו? איך השולחן?"
ועצם השאלה גרמה לי להרגיש (כמו תמיד) כילדה הקטנה שהייתי, שרודפת אחריה עד לדלת חדרה שנטרקה בפניי.

אבא הושב, קצת מבולבל, בראש השולחן.
הסתכלתי עליו, הוא נראה כמו מלך זקן, משולל מכל חובותיו, רק זכות טקסית אחת נשארה לו-לקרוא להרמת כוסית החג.
לאחר מכן גיסי לקח את המושכות וניהל את סדר ראש השנה בזמן שאנחנו יושבים, מעט נבוכים, מעט משועשעים, מנסים להגיד 'אמן' במקומות הנכונים ולאמץ את המסורות שהוא מביא איתו.

כשהגיע תור המנה הראשונה, הגפילטע (אצלנו קוראים לו פלשה פיש) נשכח במטבח בזמן שאורן חילק מנות גדושות מסביצ'ה עם רימונים ומנגו שהכין.

אני לא יודעת אם  נזכה לחגוג עוד חג אצל אבא שלי.
הילדות שלי נעלמת, חלק מהמסורות שהנחילו ההורים שלי יעלמו איתה, חלק ישארו לעד ולהן יתווספו מסורות חדשות.
אני רק מקווה שנמשיך לחגוג ביחד.


אז גפילטע פיש וכבד קצוץ לא היו, אבל הסביצ'ה של אורן עשתה לי את הארוחה, לא יכולנו להפסיק לאכול אותה, רוצים מתכון?
חוץ מזה איך היה החג שלכם?
מוזמנים לכתוב לי ממש פה למטה בתגובות.
שנה נפלאה וחגים שמחים

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע. החלום שלי היה להקיף את עצמי ביופי וסטייל והבלוג הוא המקום והסיבה ליצירה.
אני מזמינה אתכם להכנס ולצלול לתוך העולם שלי ואני מקווה שתאהבו אותו כמוני.

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

המתנה הכי טובה לחברה הכי טובה
אריזות מתנה

המתנה הכי טובה לחברה הכי טובה

איך להכין מתנה מרגשת לחברה אהובה, הדרכה ופרינטבלס להורדה מהאתר לקופסה בצורת מצלמה עם טאמפלט תמונות פולארויד

להמשך קריאה ››
Tel Aviv Pride
כללי

גאה בתל אביב

תל אביב נצבעת בצבעי הקשת לכבוד שבוע הגאווה, אבל השינוי מתחיל עמוק בפנים בהתנהלות אמיתית של הכללה ושיתוף השונות.

להמשך קריאה ››
זר לשבועות מפרחי נייר
DIY

זר לשבועות- הדרכה כיפית לזר נהדר מפרחי נייר

לכבוד שבועות החלטתי לפנק את עצמי בצלילה לעומק שתי אובססיות שלי, האחת פרחים מנייר והשנייה שזירת זרים.כבר ימים שאני יוצרת, שוזרת ומדגמנת לי מול המראה.הכנתי שני זרים ופינטזתי איך הבת שלי ואני נתלבש בבגדים תואמים ונשתעשע לנו מול המצלמה עם זרים נהדרים על הראש.המציאות נוטה לטפוח לנו על הפרצוף, ואת כאב …

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי