deco-01

ביי

bye

שתפו -›


זהו, צריך לחזור לשגרה.
שבעה ימים עברו ועכשיו העולם מצפה שאדביק את הקצב, אבל אני עוד לא שם.

 כשאמא שלי נפטרה רעידת האדמה הייתה כל כך חזקה, שהקרקע התפוררה מתחת לרגליי, אורן מיד תפס את ידי והוביל אותי לאט לאט לאדמה בטוחה.
 עכשיו אבא נפטר. ככה הוא הלך לו בשקט, בעדינות, בחסד. והאדמה לא רועדת, היא כבר לא רועדת כל כך בקלות, הילדים והשגרה דואגים שהיציבות תמשך.
אבל מתחת לפני השטח לוחות טקטוניים גדולים זזים ואת ההשפעה של התזוזות האלו עוד קשה לצפות.
 
אני עוד מחכה לשיחת הטלפון היומית ב7:00 בבוקר. שיחה שתמיד צפנה בחובה פוטנציאל לאסון. אבל הנה האסון כבר הגיע, היה וחלף והחיים מחכים לי.
אני עדיין מנסה לעכל, לשחרר את הכעס האיום כלפיו, שהיה מלווה תמיד ברגשות אשם איומים.
 
ניסיתי להיות בת טובה, אבל מבעד לכל מה שעשיתי עבורו, תמיד הציץ הכעס הגדול על כך שהוא הזדקן לי ככה, שהוא נחלש, שאמא שלי מתה ואחותי נעלמה.
על כתפיו הנחלשות והמזדקנות הוא המשיך לסחוב את עוולות כל המשפחה.
הוא היה הסלע שלי כל חיי, חזק, יציב ובלתי נשבר. אפילו כשלא ידע איך לדבר איתי הוא הלך אחריי בשקט, בכל הדרכים שבחרתי לעצמי.
הוא הכין לי צידה לדרך (סנדביצ'ים עם חביתה וסלט קצוץ ואת הענבים הראשונים לעונה), סחב לי תיקיות גדולות מלאות בציורים, העמיס ופרק סחורה לכל המכירות שלי וחיכה בחוץ בסבלנות שאצא אליו עם חיוך, ועמד בגבורה בתסכול ובלחץ שלי שתמיד הופנה כלפיו.
 
הייתי צריכה לחבק יותר, לחמול יותר, לכעוס פחות.
עכשיו הוא בשמיים עם אמא שלי (לפחות זה מה שסיפרתי למעיין, שהוא כבר לא עמד בגעגוע לסבתא שרה והחליט להצטרף אליה. התאהבתי כל כך בפיתרון הזה שאימצתי אותו לחלוטין) אני מקווה שהוא חזק וצעיר שוב, שאמא שלי מאושרת לראות אותו, שהוא כבר לא בודד עם איריס וכל בני הדודים שלו.
שהוא מסתכל למטה, סולח לי, אוהב אותי וגאה בי.


ישבנו שבעה בבית שבו גדלתי, הוא כבר לא הבית של ההורים ולא הבית של אבא שלי.
לאט לאט הוא התרוקן מחיים, עוד מעט ישארו רק זכרונות והבית עצמו רק יאכלס כאב וגעגוע. 
אז כל עוד היינו שם כולנו ביחד והוא היה שוקק חיים וילדים כמו פעם, ביקשתי ממעיין (בת 4) והלל (אחיינית הבתמיצווש שלי) לתעד, שלחתי אותן עם האייפון שלי לצלם את כל מה שהן אוהבות בבית ועם זה הן חזרו.

אז זה אולי טיפה מטושטש, אולי עקום טיפ טיפונת, אבל זה כל מה שהן מוצאות קסום ואהוב בבית ולראות אותו דרך העיניים שלהן מרגש אותי.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

diy-tassel-necklace-1
DIY

שרשרת גדילים- הדרכה קיצית לשרשרת אופנתית

כבר הרבה זמן אני מחפשת שרשרת גדילים.אני יודעת, זו אובססיה מוזרה, שבעיקר מתסכלת אותי , כי אני לא מצליחה למצוא אחת, שאני ממש אוהבת.אז חקרתי את האינטרנט והפינטרסט (המקור המוחלט להשראה ויופי) וגיליתי שזה ממש קל להכין שרשרת לבד.אז נסעתי לכיכר המושבות בתל אביב, שם מרוכזות כל חנויות החרוזים וצרכי היצירה לתכשיטים.החנויות ...
להמשך קריאה ››
הטבעת
יומן מאויר

טבעת

אנחנו לא נשואים, בעיקר בגלל שאין לנו סבלנות ועניין לארגן חתונה. אבל כשנכנסתי להריון רציתי טבעת. הזוגיות שלנו הייתה כל כך צעירה והייתי סמל ליציבות .אז הלכנו בהתרגשות גדולה לקנות טבעת בגלריה לעתיקות. בחרנו טבעת עתיקה, יפיפייה ועדינה עם יהלום, שדהה מהשנים ופנינה בגוון ורוד. נסענו לצוק מעל חוף הים ...
להמשך קריאה ››
לוח חודשי מתנה- פברואר
פרינטבלס

פברואר- לוח שנה מתנה

מתנה, לוח חודש פברואר להורדה מתנה, פרינטבל של לוח שנה חודש פברואר
להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

אני חורשת ספרים ופודאקסטים ברמה אולימפית אז יצרתי רשימה של פודקאסטים סופר ממכרים ומומלצים ואני פה כדי לשתף.
יום האישה 2021 מגיע עם ערכים שונים מאוד מאלו שאנחנו גדלנו עליהם, בפוסט אני סוקרת את הנשים שבאמת נגעו בחיי, אלו שלא מקבלות צלש"ים ורחובות לא נקראים על שמן, אלא רק הערכה אמיתית.
בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי