deco-01

ביי

bye

שתפו -›

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest


זהו, צריך לחזור לשגרה.
שבעה ימים עברו ועכשיו העולם מצפה שאדביק את הקצב, אבל אני עוד לא שם.

 כשאמא שלי נפטרה רעידת האדמה הייתה כל כך חזקה, שהקרקע התפוררה מתחת לרגליי, אורן מיד תפס את ידי והוביל אותי לאט לאט לאדמה בטוחה.
 עכשיו אבא נפטר. ככה הוא הלך לו בשקט, בעדינות, בחסד. והאדמה לא רועדת, היא כבר לא רועדת כל כך בקלות, הילדים והשגרה דואגים שהיציבות תמשך.
אבל מתחת לפני השטח לוחות טקטוניים גדולים זזים ואת ההשפעה של התזוזות האלו עוד קשה לצפות.
 
אני עוד מחכה לשיחת הטלפון היומית ב7:00 בבוקר. שיחה שתמיד צפנה בחובה פוטנציאל לאסון. אבל הנה האסון כבר הגיע, היה וחלף והחיים מחכים לי.
אני עדיין מנסה לעכל, לשחרר את הכעס האיום כלפיו, שהיה מלווה תמיד ברגשות אשם איומים.
 
ניסיתי להיות בת טובה, אבל מבעד לכל מה שעשיתי עבורו, תמיד הציץ הכעס הגדול על כך שהוא הזדקן לי ככה, שהוא נחלש, שאמא שלי מתה ואחותי נעלמה.
על כתפיו הנחלשות והמזדקנות הוא המשיך לסחוב את עוולות כל המשפחה.
הוא היה הסלע שלי כל חיי, חזק, יציב ובלתי נשבר. אפילו כשלא ידע איך לדבר איתי הוא הלך אחריי בשקט, בכל הדרכים שבחרתי לעצמי.
הוא הכין לי צידה לדרך (סנדביצ'ים עם חביתה וסלט קצוץ ואת הענבים הראשונים לעונה), סחב לי תיקיות גדולות מלאות בציורים, העמיס ופרק סחורה לכל המכירות שלי וחיכה בחוץ בסבלנות שאצא אליו עם חיוך, ועמד בגבורה בתסכול ובלחץ שלי שתמיד הופנה כלפיו.
 
הייתי צריכה לחבק יותר, לחמול יותר, לכעוס פחות.
עכשיו הוא בשמיים עם אמא שלי (לפחות זה מה שסיפרתי למעיין, שהוא כבר לא עמד בגעגוע לסבתא שרה והחליט להצטרף אליה. התאהבתי כל כך בפיתרון הזה שאימצתי אותו לחלוטין) אני מקווה שהוא חזק וצעיר שוב, שאמא שלי מאושרת לראות אותו, שהוא כבר לא בודד עם איריס וכל בני הדודים שלו.
שהוא מסתכל למטה, סולח לי, אוהב אותי וגאה בי.


ישבנו שבעה בבית שבו גדלתי, הוא כבר לא הבית של ההורים ולא הבית של אבא שלי.
לאט לאט הוא התרוקן מחיים, עוד מעט ישארו רק זכרונות והבית עצמו רק יאכלס כאב וגעגוע. 
אז כל עוד היינו שם כולנו ביחד והוא היה שוקק חיים וילדים כמו פעם, ביקשתי ממעיין (בת 4) והלל (אחיינית הבתמיצווש שלי) לתעד, שלחתי אותן עם האייפון שלי לצלם את כל מה שהן אוהבות בבית ועם זה הן חזרו.

אז זה אולי טיפה מטושטש, אולי עקום טיפ טיפונת, אבל זה כל מה שהן מוצאות קסום ואהוב בבית ולראות אותו דרך העיניים שלהן מרגש אותי.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע. החלום שלי היה להקיף את עצמי ביופי וסטייל והבלוג הוא המקום והסיבה ליצירה.
אני מזמינה אתכם להכנס ולצלול לתוך העולם שלי ואני מקווה שתאהבו אותו כמוני.

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

הפיות של אמא
DIY

הפיות של אמא

איך להכין טרריום של סוקולנטים כדי ליצור בית לפיות

להמשך קריאה ››
סיפורה של שפחה
יומן מאויר

סיפורה של שפחה

המלצת סדרה לסיפורה של שיפחה

להמשך קריאה ››
עריכת שולחן לראש השנה
DIY

ראש השנה זמן להראות אהבה

איך לערוך שולחן ראש שנה יפייפה עם פרחים מנייר, הדרכה להכנת פרחים מנייר לקישוט מרכז שולחן.
איך להכין חבק מפיות מפרחי נייר.

להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
סיפור טיול גיל 40 למרוקו, הריאדים היפים, גלמפינג בסהרה, הכיכרות וכל מה שצריך בטיול מושקע ויפה במרוקו
איך מרדימים ילדים בלילה ואיזה סיפורים אני מספרת לילדה שלי
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי