deco-01

ל"ג בעומר בגן

מדורה בגן

שתפו -›

מצאנו חניה קרוב. מעיין התעקשה לסחוב ידית אחת של השקית ואני את השנייה.
ארזנו ברישול את החמוצים והקטשופ, שהתחייבנו להביא.
הרשימה פורסמה לפני שבוע, פתחתי את המייל בשירותים וראיתי את הרשימה הריקה. פתאום בבת אחת מול עיני נתפסו הכלים החד פעמיים והמשקאות הקלים.  זנחתי את כל עיסוקיי וקיפצתי את ששת המדרגות בקפיצה אחת, כדי לשים את השם של מעיין ליד החמוצים והקטשופ.
לחצתי 'עדכן' והוקל לי.

 נכנסנו דרך השער הפרוץ לרחבת הכורכר, מרחוק מעיין זיהתה חברה ומיד זנחה את השקית, שהיא כל כך התעקשה לעזור לסחוב.
מעיין, החברה ואחותה הקטנה התקדמו יד ביד במהירות ואני נשארתי לבד עם החמוצים והקטשופ.
היא זיהתה את אמא של אחת החברות שלה ומיד רצה לחבק אותה. האמא הסתכלה עליי בחיוך רחב ואני החזרתי לה מבט מבוייש ונבוך בדרך לשולחן האוכל.
הנחתי את החמוצים והקטשופ במקומם והסתכלתי סביב.
בקבוק קאווה נופף לי לשלום, הכרתי לו תודה ואת הכוס שהחזקתי.
שניהם נהיו החברים הכי טובים שלי מיד.

 חיפשתי את מעיין במבטי, היא כבר הייתה בראש דיונת חול, מלוכלכת מכף רגל ועד ראש ומאושרת באותה המידה.
נופפתי לה. אז מה עכשיו?!

אני מכירה פה את כולם, אבל מחפשת את החברה הכי טובה שלי.
היא לא פה. היא בלונדון מכינה את הקרקע למעבר.
'איך זה קורה?' אני שואלת את עצמי כבר חודשים. עד שאני מוצאת משפחה, שאני אוהבת בגן ובשכונה הם עוזבים את הארץ.

אני מסתכלת מרחוק על מחצלת המקובלים, הם ההורים עם הילד השני בגן. הם מכירים אחד את השני כבר שנים, אני חדשה לעומתם ויש לי עוד מה להוכיח.
יש את האמהות החרוצות- הן חביבות הגננות. הן מסדרות, חותכות, מארגנות ודואגות. אבל אני כבר בכוס השנייה של הקאווה והאנרגיה הזאת לא מתאימה לי. (ביניינו גם לפני הכוס הראשונה היא לא בדיוק התאימה)

אני מתיישבת על מחצלת הדחויים, היא גדולה וריקה. שתי אמהות תופסות פינות מנוגדות ושקטות. הן נראות נחמדות, אבל אף פעם לא מוציאות מילה.
מעיין חוזרת. מראש הדיונה היא קלטה בחושי הילדה המחודדים שלה את שקית המרשמלו נפתחת. היא עומדת לידי מלאת בוץ- 'איך היא הצליחה להרטב?' אני מנסה לפענח בזמן שאני מחממת לה את שיפוד המרשמלו מעל האש.
היא יושבת לידי עכשיו, מנשנשת את השאריות שנדבקו לשיפוד ומחשבת איך היא תצליח להוציא ממני את המרשמלו הבא ופיסת עוגת שוקולד.

'איזה כיף שהיא חזרה ואני כבר לא לבד' אני חושבת וגם 'אני בת 38, אז למה אני מרגישה כמו בת 5?'

אז איך היה ל"ג בעומר שלכם?
תראו קצת אהבה למטה בתגובות.

hearts-deco
סוף
אהבת את הפוסט?
אפשר לשתף אותו הלאה:
יש לך שאלות או שסתם בא לך להוסיף משהו בנושא?
כאן זה המקום :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אני

איזה כיף שבאתם.
אני נועה קליין וזה הבית היצירתי שלי.
כאן אני יוצרת (לפעמים יצירות לבית, לפעמים עם הילדים), אני מבשלת ומארחת.
וכמובן מצלמת ומתעדת הכל כדי לחלוק איתכם את ההשראה, היופי וכל הרעיונות המגניבים.
אני מזמינה אתכם להכנס, לחקור ולהתרווח ואם בא לכם להכיר קצת יותר לעומק מוזמנים…

חבל שתפספסי משהו

פוסטים נוספים

יומן מאויר

החלקים החסרים

התעלומה הגדולה של החיים היא לאן הולכים כל החלקים מהמשחקים והמוצצים.אני לא מאשימה אותם, יש להם עבודה תובענית ולא מתגמלת.יורקים עליהם, נושכים אותם ומטיחים אותם ברצפה.נראה לי שכל החלקים מפילים פור מידי פעם כדי להחליט את מי להבריח.הם לא יכולים להעלם ביחד, זה יראה חשוד.אצל המוצצים זה אחרת, כל אחד ...
להמשך קריאה ››
שוקולד
יומן מאויר

שוקולד

יש ימים שהדבר היחיד שאפשר לעשות זה לאכול שוקולד.העולם רע, אבל השוקולד טוב. הוא מנחם וידידותי. הוא החברה שאת נמנעת מלדבר איתה חודש שלם, אבל כשסוף סוף אתן נפגשות, את נזכרת כמה היא כיפית .אז כשרע ועצוב ובודד, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לאכול שוקולד…ולקנות שמלה.החיים קשים, אבל שמלה חדשה היא ...
להמשך קריאה ››
רעיונות ליצירה עם חומרים ממוחזרים
DIY

שאריות של החיים- שלוש הדרכות חד פעמיות

עם דברים שיש בבית אפשר להכין מוצרים מדליקים, הדרכה להכנת מתלים לצמחי אוויר מקשים ושרשרת נורות בצורת פרחים מכפיות פלסטיק.
להמשך קריאה ››

נושאים

עוד באותו נושא

אני חורשת ספרים ופודאקסטים ברמה אולימפית אז יצרתי רשימה של פודקאסטים סופר ממכרים ומומלצים ואני פה כדי לשתף.
יום האישה 2021 מגיע עם ערכים שונים מאוד מאלו שאנחנו גדלנו עליהם, בפוסט אני סוקרת את הנשים שבאמת נגעו בחיי, אלו שלא מקבלות צלש"ים ורחובות לא נקראים על שמן, אלא רק הערכה אמיתית.
בלוגולדת 4 לבלוג שלי, איך הכל התחיל ולמה?
אולי בנושא אחר?

חבל שתפספסי משהו

פשוט הירשמי