לכבוד יום האישה נורא רציתי לכתוב פוסט על נשים שהשפיעו עליי.
ניסיתי לחשוב על הנשים המפורסמות, גיבורות התרבות שלכבודן כבר נוצרו ימים, או רחובות, נכתבו ספרים או לפחות הפכו לתחפושות, ,אבל לא מצאתי אחת שאני יכולה לומר שהשפיעה עליי כמו הנשים האנונימיות שהקיפו אותי, אלו שבלי תארים או פרסים נגעו ונוגעות בחיי, ובעיני הן גיבורות פמיניסטיות אמיתיות.
אז אולי אף אחד לא יבקש מהן להדליק משואה ביום העצמאות, אבל מחדרי הצנוע אני מצדיעה להן ומקדישה כמה מילות אהבה ותודה לכל אחת ולמה שנתנה לי להמשך הדרך.
הראשונה היא אמא שלי.
אמא אהבה את האנדרדוג. היא היתה מוכנה לצאת למלחמה תמיד עבור מי שתפסה כחלש ואספה סביבה את כל עזובי העולם.היא לא התהדרה בלב של זהב, לא דרשה מחמאות תודות או אפילו תשומת לב, היא פשוט ריחמה ואספה אותם אליה בטבעיות.
שמתי לב לתכונה הזאת אצלי בטירונות, כשלכולם היה קשה אספתי סביבי את אלו שהתקשו במיוחד ועברנו את זה יחד, עוד לא ייחסתי את זה לאמא שלי, עד ששמתי לב שהגנטיקה חילחלה למעיין, אני רואה אותה נדרכת כשהיא שומעת ילד בוכה בגן השעשועים, היא מיד חייבת לעזור, היא רצה למתקשים ומרימה אותם במעלה המתקנים.
ואני צופה בה בגאווה, מדמיינת את אמא שלי מסתכלת עליה מלמעלה ויודעת שאחת התכונות הטובות ביותר שלה ממשיכה לחיות אחריה.
השנייה היא ענת חפץ.
כשהייתי ילדונת הרפתקנית ונחושה בת עשרים נשכרתי לעבוד בטורקיה.
ארזתי מזוודה ואומץ ששאבתי משיר של אמינם (השראה מגיעה ממקומות לא צפויים) ועליתי על מטוס.
שם חיכתה לי ענת חפץ, אישה מרשימה עם שיער שחור ובגדים שחורים, שרשראות כסף ענקיות וחיוך שאומר "אני שולטת במצב".
ואכן אף אחד או אחת לא שלט במצב כמו ענת, כשהיא נכנסה לחדר המתח מיד עזב אותו, שקט השתרר כדי לתת לה מקום לדבר.
היא יכלה להיות בוסית מאיימת, אבל היא ידעה ששיתוף פעולה מגיע מנאמנות והערכה, את התכונות האלה היא קידשה ביחס לעובדות שלה ובתמורה נתנו לה את כל מה שהיה לנו.
היא תיגמלה אותי על עבודה קשה, דחפה אותי לאתגרים חדשים וכשחששתי תמיד התייצבה מתחתיי עם רשת ביטחון ומילים מעודדות להמשיך הלאה.
למרות שעברו כמעט 15 שנה מאז ענת חפץ נשארה הבוסית הכי טובה שהייתה לי ואישה שאני מעריצה עד היום.
השלישית יונית צוק.
את תחום האופנה זנחתי כמה שנים אחרי שעזבתי את טורקיה. את הרף הגבוה ש'צ'ריפילד' וענת חפץ הציבו היה קשה לעבור.
פתאום בארץ, עולם האופנה נראה קשוח, תחרותי מידי, אנשים טובים היו וישנם, אבל הרוב נראה מוכן לדרוך עלייך בכל רגע ובלי להסתכל לאחור.
אז עזבתי.
פתחתי את הבלוג שלי והתחלתי לכתוב ולאייר ואז נתקלתי בקורס הבלוגים של יונית צוק.
היא ה'בלוגריסטית', גורו לכל הבלוגריות באשר הן.
למפגש הראשון בקורס הגעתי בחשש, שנים בתחום האופנה גרמו לי לשקשק כשאני נכנסת לחדר מלא קולגות, את המסכות הנדרשות להתמודדות עם קהל האופנה איבדתי מזמן וחששתי שהבלוגריות יאכלו אותי בלי מלח.
אבל אז נכנסה יונית ופרסה את המשנה שלה- עולם הבלוגים והרשתות החברתיות בנוי על עזרה הדדית, על שיתוף, אנחנו פה להצליח ביחד.
ועולם חדש נגלה בפניי, יונית עזרה ליצור את העולם הזה ואני מעריכה אותה על כל הערכים שהיא יוצקת לתוכו ועל דורות של בלוגריות שחושלו בדמותה והופכות עד היום את העולם הזה למקום נפלא ליצור בו.
הרביעיות הן סיגל ותמי.
תמיד הרגשתי בנוח עם בנים, היה קל להיות חברה של בן, היו לי חברות בנות, אבל זה תמיד הרגיש קצת מסובך יותר, אולי תחרותי או קצת כוחני.
עד שפגשתי את תמי, היא חיזרה אחריי, הזמינה אותי למפגשים, התקשרה, שמרה על קשר. ואני פשוט הגעתי, למה לא?!
היא שמרה על הגחלת גם בשנים הארוכות שלא גרתי בארץ, ועדיין אני שמרתי על המישנה שאבא שלי טרח להחדיר לי ש'חברות זה דבר זמני'.
כשחזרתי ארצה היא הכירה לי את סיגל ושתיהן יחד לימדו אותי מהי חברות נשית.
סיגל פשוט קיבלה אותי, גם כשהייתי כל כך חסרת ביטחון שהיה לי קשה לדבר. תמיד הייתה זמינה לי, החזיקה לי את היד בתקופות שהחיים נראו חסרי היגיון, ובתקופות שהחיים נשברו לשניים.
סיגל ותמי לא ויתרו עליי, לימדו אותי לדבר (עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד בנושא), לימדו אותי לסמוך ולימדו אותי שאין כמו חברות נשית.
והיום אני יודעת שחברות אמיתית היא ניצחית.
אז יום האישה 2021 פה והעולם אכן השתנה.
הערכים והמאבקים הישנים עוד רלוונטים, אבל הבנות שלנו כבר גדלות על מנטרות שונות לחלוטין מאלו שאנחנו גדלנו עליהן, ואני חוזרת על המנטרות האלה עבור מעיין ומגדלת אותה על ברכי ערכים שלא טבועים בי.
למשל ש'את יפה כמו שאת'- אז כן הייתי רוצה להאמין בזה, אבל בדיוק סיימתי עוד שיעור ספורט קטלני ומרחתי קרמים במאות שקלים.
'תהיי עצמאית וחזקה'- אז כן, אבל… אני לא מסוגלת באמת לטפל בטפסים והמוח שלי נהייה עיסה כשבעייה בירוקרטית תוקפת אותי ואף פעם לא הייתי תלוייה באיש כמו שאני תלוייה באורן.
אבל אני כן מעבירה למעיין את כל הערכים שלמדתי מהנשים המשפיעות בחיי- תהיי טובה, תהיי קשובה, תהיי חברה ותצמחי מתוך עזרה לאחרות.
4 מחשבות על “יום האישה 2021”
מקסים. תודה שכתבת על הגיבורות הפרטיות שלך. גם אני חשבתי על נשים שאני מכירה כשחשבתי על נשים מעוררות השראה.
מענין ומרגש. ורק שיעבור הלאה לדור הבא. שלהם זה כבר יהיה הרבה יותר קל וברור.
תודה וסליחה על התגובה המאוחרת, אני משוכנעת שהדור הבא כבר יגדל בתחושת ודאות למקום, ליכולות ולהזדמנויות שלהן בעולם הזה.
מקסים ממוש. זכיתי בך!
אהובה שלי אין כמוך