יוצא לי להביט שעות במאוורר, כשהתינוקת נרדמת לי על היד אני קופאת ולא זזה, אני לא לוקחת את הסיכון. זה תירוץ מושלם לרביצה, שבמקרה זו הפעילות האהובה עליי. אז אני בוהה במאוורר, ופתאום אני שמה לב שהוא מלא באבק-'איך לעזאזל אנחנו חיים ככה?'
אני מתה לקום ולשאוב עכשיו, איזה באסה שאי אפשר, אסור שהיא תתעורר, וחוץ מזה זה דורש הכנות.
אני מזכירה לעצמי להערך לניקיון כללי בזמן מתאים- שואב, סולם, מטליות, הכל…
אני מביטה באבק בניצחון, במלחמה הזאת כבר ניצחתי.
וכשהתינוקת מתעוררת כבר לגמרי שכחתי.