בחודש הקודם הבנתי משהו חשוב.
עד לא מזמן קצת התביישתי, חששתי לפגוש אנשים חדשים או מכרים ישנים. תמיד צצה השאלה 'אז מה את עושה?'
'ממ…אני בלוגרית' הייתי עונה בחשש, כי מיד מגיעה שאלת ההמשך הבלתי נמנעת- 'ועושים מזה כסף?'
השאלה הזו טומנת בחובה את כל חוסר הביטחון שלי. אני שומעת אותם חושבים 'זה מקצוע זה?!'
'אז היא בעצם לא עושה כלום!'
'נו, עוד עקרת בית עם תחביב'.
החודש משהו השתנה, נחישות? ביטחון עצמי?
אני לא באמת יודעת, אבל התמלאתי ברצון להתקדם ולפרוח, ויותר מזה את התחושה שמגיע לי.
אני גאה בבלוג שלי. כן! אני לא חוששת לאמר, אני גם מאמינה בו ובי.
כבר שנה וחצי, שאני מציבה לעצמי אתגרים ועומדת בהם. אז הגיע הזמן, שאני אתחיל לחוש בזה, שאני אזנח את העבר ואת תחושת הלוזריות, שאני סוחבת על הגב כמו חנל'ה (משמלת השבת של…)
אם אני כבר לובשת את שמלת הכוכבים של חנל'ה ונמצנצת כולי, אז אני רוצה שכולם יראו.
כ-ו-ל-ם!
נו?! איפה כולם?
איך אתם לא רואים?
אף אחד לא שם לב לעבודה הקשה שלי?
אף אחד לא בא לטפוח לי על השכם?
מה אני אגיד, אכזבה!
אז ישבתי וחשבתי, התייעצתי עם חברות ה'פרלמנט' (קבוצת התמיכה האהובה של בלוגריות בדיוק כמוני)
והגעתי למסקנה שאמנם הגעתי להישג לא מבוטל, טיפסתי על גבעה גבוהה, יש מקום לשבת ולטפוח לעצמי על השכם, לשתות משהו קר ולהסתכל על ההרים שלפני.
לתכנן ולהתכונן לטיפוס עליהם.
אז יש עוד הרבה עבודה (אני מתה על עבודה קשה), אני צריכה נחישות (יש +-) והתמדה (יש ויש!)
ויהיה בסדר.
בינתיים הלוח החודשי מתמלא ואני מצטערת, אבל אני קצת עסוקה אני עובדת על הבלוג שלי!
אם בא לכם את לוח חודש מרץ תורידו אותו מדף הפרינטבלס.
ושיהיה לכם חודש נפלא.