על חברות מהגן, החופש הגדול ועציצים ידידותיים לסביבה.

חברות זה דבר חשוב, כל חברה היא נכס!
יש חברות רווקות-הן המצפן הפנימי שלך. איתן אפשר להשתחרר קצת ולהיזכר מי את באמת.
וחברה רווקה שמוכנה להקשיב לסיפורים על הילדים שלך היא חברה אמיתית!!
חברות עם ילדים זה חשוב- עם מי תשתפי סיפורי שינה ומחלות?
עם מי תעשי תחרות 'מי יותר מסכנה'?
ולמי תשלחי תמונה של הפריחה על הטוסיק של הילדה שלך, אם לא לה?
חברות עם ילדים מהשכונה זה הכרחי, אבל חברות מהגן זה ממש קריטי.
אם את מוצאת חברה מהגן, זה נכס יקר. אם הילדות חברות טובות זה בונוס, אם הגברים מסתדרים, את יודעת שמצאת אוצר!

אצלנו בגן להתחבר זה קשה. הגן מחולק לקאסטות בלתי חדירות.
יש את האופריות- הן דוחפות בנחישות את העגלות ברחובות, הן לא מחייכות ולא יוצרות קשר עין בדרכן הזריזה פנימה והחוצה מהגן. הן מעמיסות במקצועיות את הילד על העגלה וממהרות להיעלם בסמטאות.

הצרפתיות- עוצרות את הג'יפ שלהן בחריקה מול הגן, שואבות במהירות את הילדים, משאירות אחריהן שובל של שיק אירופאי.
לפעמים הן עוצרות כדי לפטפט בינהן בצרפתית קולנית, לחלוטין לא ערות לחוקי החברה או לפקק שהן יוצרות בשער או בכביש.

אמהות השכבה הבוגרת- הן קליקה סגורה ובלתי חדירה. הן מתקבצות מחוץ לגן, מתכננות יחדיו את פעילות אחר הצהריים המשותפת, שאליה לעולם לא תוזמני. הן לא מתייחסות לאמהות מהשכבה הצעירה, כי בשנה הבאה הן כבר לא יהיו כאן והן לא מתכוונות להשקיע מאמצים בטלים בחברות זמנית.

ויש אותנו הפרילאנסיות- אנחנו ציידות, מחפשות את החלשות בכל קבוצה, כדי שנוכל לתקוע בה שיניים ולהיות חברות לנצח.

אני צדתי חברה במסיבת חנוכה, היא נראתה לי שונה ומגניבה והתנפלתי עליה ללא גינונים, אמרתי לה שהבנות שלנו חברות הכי טובות בגן. אני לא יודעת אם זה היה נכון אז, אבל הנבואה, למזלי, הגשימה את עצמה.
ועכשיו אני מסתובבת בגן בביטחון, שרק מישהי עם חברה מגניבה מהגן יכולה לחוש.

הגביע הקדוש של חברות, זו חברה עם גישה לבריכה פרטית. במושגים של רווקים בני עשרים- זה כמו להיות חבר של 'דילר'.
מי שיש לה בריכה פרטית יכולה לברור את החברות בפינצטה.
לאחרונה ניצודתי על ידי חברה שכזאת, במקרה היא גם ממש נחמדה והילדים מסתדרים, מה צריך יותר?!
מיד צירפנו אותה לחבורה ועכשיו אנחנו קליקת הבריכה. איזה כיף להיות חלק מקליקה, במיוחד אם היא בודאות הקליקה השווה בגן.

זה מפיג מעט את חרדות החופש הגדול ההולך ומתקרב, אבל עדיין 3 שבועות זה הרבה זמן.
בפני מי שהילדים שלו כבר עמוק בתוך החופש הגדול, אני מורידה את הכובע, והכנתי הדרכה פשוטה וקלה לעציצים ידידותיים לסביבה, ממוחזרים מבקבוקים, באווירה מקסיקנית, שאני עדיין לא יכולה להשתחרר ממנה.

עציצי 'יום המתים' –

אז מה צריך?

-3 בקבוקי פלסטיק ריקים, ממחקר קצר שערכתי בנושא, בקבוקי המשקה 'קריסטל' הכי טובים, הם רחבים ואין בהם חריצים.
-ספריי צבע 
– טוש לורד 
– מספריים
-סכין יפנית

אז מה עושים?

– חותכים בעזרת סכין יפנית בקו ישר 10 ס"מ מבסיס הבקבוק.
-מרססים צבע על הבקבוק בשכבה אחידה מכל צידיו.
שיטה שעובדת מצויין היא, להעמיד את תחתיות הבקבוקים על ראשי הבקבוקים החתוכים, ככה יוצרים בסיס יציב עליו מונחות התחתיות, ואפשר לרסס בחופשיות בלי לגעת בתחתית ולהרוס את אחידות הצבע.
-נותנים לצבע להתייבש בערך חצי שעה, ומרססים שכבה נוספת.
-מציירים בעזרת טוש לורד לא מחיק, את תווי הפנים, אפשר כמובן לצבוע בכל מיני צבעים ולהמשיך ולקשט.
את תבנית הפנים לשלושת יצורי 'יום המתים', אפשר להדפיס ולהעתיק מהקבצים המצורפים.
-בעזרת מכשיר חד, לנקב חורים בתחתית העציץ, לניקוז טוב של מי ההשקייה.
וזהו, קלי קלות!

עכשיו מה שנשאר הוא החלק שאני אוהבת, הביקור במשתלה.
משתלות הם מקומות קסומים שהילדים יכולים להתרוצץ ולהשתולל בין כל האושר הצבעוני והפרחוני.
אני בחרתי צמחים ממשפחת ה'סקולאנטים' והקקטוס, הם צריכים מעט טיפול והם שורדים מטבעם, שזו תכונה שאני מעריצה בצמחים, במיוחד אם הם צריכים לחיות איתי.

אני מאוהבת בעציצי 'יום המתים' החביבים שלי, שמתי אותם בחדר העבודה שלי ואני מתפללת יום יום שישרדו ויאריכו חיים.