כל לילה היא דורשת סיפור צדדי. כזה שחורג מהסיפור הפורמלי מהספר.
אני סוחבת אותה במעלה המדרגות, היא כבר בת 4.5, ילדה גדולה.
היא אוחזת בי עם רגליה הארוכות, הידיים עסוקות, האחת תופסת את בובת החתול שקיבלה מסיגל כשנולדה, השנייה את הנסיכה על חד הקרן.
והיא איפשהו בתפר.
היא עדיין שותה בקבוק אבל כבר חולמת על נסיכות.
אבל הכל התחיל בגלל המפלצות, גם עליהן היא חושבת מידי פעם.
אז התחלתי לספר לה סיפור, הוא התחיל ביער קסום בדרך לנשף מלכותי.
״רגע״, היא עצרה אותי.
״איך אני יכולה ללכת בלי שמלה?״ היא שאלה בצדק.
אז לקחתי אותה לחייט הטוב בממלכה שתפר עבורה שמלה מפוארת.
כשרציתי להמשיך לנשף היא עצרה אותי שוב.
״מה עם הנעליים?״
(הילדה שלי מבינה עניין, אין גבול להתרגשות שלי)
אז המשכנו לסנדלר, שם היא דרשה שני זוגות נעליים וזרחה מאושר (אין לי מילים, דמעות חונקות את הגרון שלי).
הבנתי עם מי יש לי עסק אז מיד סיפרתי לה על התסרוקת המופלאה שלה ולא שכחתי את האיפור והתכשיטים.
סוף סוף היא הייתה מוכנה לנשף.
״והנסיך?״ היא דרשה מיד.
אההה… ״עיניכם נפגשו בין קהל גדול של אנשים, הרגשתם משיכה עזה אחד כלפי השני והאולם נחצה ונוצר שביל שמוביל אתכם האחד לשנייה. אתם נפגשים טיפה נבוכים ומיד מתחילים לרקוד.
הוא נשבה בקסמך ואת בקסמו, ובו במקום מחליטים להיפגש שוב. אתם מצחיקים אחד את השנייה, מדברים המון ומגלים שכיף לכם ביחד ויוצאים לעוד ועוד דייטים.
ואז יום אחד את פשוט מבינה שהוא ה׳אהוב׳ שלך.
ואת ה׳אהובה׳ שלו.
היא מחייכת עם עיניים עצומות.
״ואז כלה?״ היא שואלת, אני הודפת את הסיפור הזה למחר אבל אני כבר יודעת איך הוא יתחיל- ״אתם יוצאים תקופה, ויוצרים מערכת יחסים טובה ומטיבה, לפעמים יש מריבות, אבל גם עליהן אתם מתגברים. אתם מרגישים חזקים ויציבים ביחד ומחליטים להתחתן…"
״ואחרי זה ילדים!״ היא דורשת.
אוי ואבוי! מה אני הולכת לספר לה על ילדים?!
