קבענו דייט נייט השבוע.
איזו התרגשות, אנחנו הולכים לחוות את שעות הערב מחוץ לבית.
אנחנו מכירים את הערב רק מהספה, לפעמים יוצאים לחוות אותו בגינה.
אבל השבוע אנחנו נצא מתחומי הבית, מתחומי השכונה, עד לתל אביב, איזה כיף!
בראש אנחנו מעמיסים ציפיות- נתלבש יפה, נלך למסעדה טובה, נשתה מלא, נעשה טיול רומנטי.
נתבוסס ברומנטיקה שתבייש את כל הזוגות שיקראו בדרכנו, ונחזור הביתה אחרי חוויה בלתי נשכחת.
ערב לפני אנחנו מזכירים אחד לשני את היציאה בשיר קטן מלווה בריקוד שהמצאנו למען אירועים מסוג זה, ומיד מתיישבים לראות איזה פרק.
ואז מגיע היום הגדול שבו הילדה לא ישנה בלילה/ קמה מוקדם מידי/ עבדנו קשה/ לא ישנו צהריים/ היא הריצה אותנו כל הערב, וכשהיא סוף סוף הולכת לישון אנחנו נופלים על הספה.
למי יש כח להתקלח?!
אנחנו מסתכלים אחד על השני ושואלים: ' זה בסדר אם אני אצא ככה?'
הבגדים היפים נזנחו לטובת הטרנינגים המוכתמים שעלינו, כי הכי חשוב לנצל כל רגע של מנוחה לפני שצריך לצאת.
אנחנו שמים פרק, ומקווים בלב וכל אחד לעצמו, שהבייביסיטר תאחר או אפילו יותר טוב תשכח. אולי נקבל סמס מתנצל עוד מעט. לא ננזוף בה, נהייה מאוד מבינים.
אבל היא באה.
אנחנו מתמהמהים על הספה עוד קצת, מנהלים שיחה מעט מביכה, עד שגוררים את עצמנו מחוץ לבית, מחוץ לשכונה עד תל אביב.
כשמגיעים לתל אביב אנחנו מופתעים לגלות כמה חיים יש בחוץ.
מתיישבים על הבר במסעדה ומיד ממפים את כל הזוגות- המובכים, המאוהבים והעייפים.
מעניין איך אנחנו נראים מהצד?
האוכל טעים, היין נעים ואז מגיע החשבון (לא כל כך מהר, כי צריך למשוך זמן, הרי שילמנו על ערב שלם).
לחשבון מוסיפים את עלות הבייביסיטר והלב נצבט מעט.
חוזרים לשכונה, לבית, לספה, לנוחות. מחר אנחנו נשארים בבית, נתכרבל על הספה ונראה פרק. איזה כיף!
