לכבוד שבוע הספר, אחד החגים האהובים עליי בלוח העברי, אין ארוחות משפחתיות מעיקות, אין חופש בגנים אבל יש חגיגה גדולה של ספרים, התחברנו 5 בלוגריות כדי לספר ולהמליץ על ספרי ילדים והורים שאנחנו אוהבות במיוחד. אני בחרתי שלושה ספרים שאני אוהבת כמובן בגלל התוכן אבל בעיקר בגלל האיורים.
את אהבת הספרים קיבלתי מאמא שלי, היא אהבה לברוח מהמציאות ולשקוע בסיפור טוב וגם אני. היא חייתה בתקופה שלפני הטלוויזיה והנכס החשוב לה ביותר היה כרטיס הספרייה. אצלי זה אחרת, עבורי ספרים הם כמו מדליות- אחרי שאני מסיימת ספר (במיוחד כזה שאהבתי) קשה לי לזנוח אותו הרי עברנו חוויה משותפת, אז אני סוגרת אותו ברב טקס ומוצאת לו מקום של כבוד בספרייה.
אני מקווה להעביר את אהבת הספרים גם למעיין (אלוהים יודע שאת אהבת הטלוויזיה היא קיבלה ממני) וכמו שאוכלים קודם עם העינים גם ספרי ילדים חיבים להיות שילוב מוצלח של תוכן טוב ואיורים מושכים ומעניינים. אני רוצה להמליץ על 3 ספרים שאנחנו אוהבות במיוחד, כאלו שאני מקווה שהיא תזכור כל החיים ואני שומרת עליהם מכל משמר.
הראשון מר גזמאי הבדאי– לאה גולדברג כתבה ירמי פינקוס אייר.
עם שם כזה איך אפשר לא לחטוף אותו מיד?!
הספר כולל 3 סיפורים מתוך טורי קומיקס בחרוזים שפרסמה המשוררת לאה גולדברג בין השנים 1937- 1948 בעיתון "דבר לילדים" וכמו השפה גם האיורים של ירמי פינקוס זורקים אותי לבית של סבתא, אני מתמלאת נוסטלגיה חמימה עם ריח קל של נפטלין מארונות קיר גדולים. אני נזכרת בטיולים עם סבא לגן השעשועים בימי שבת כשכולם פרשו לשלף שטונדה שלהם. הוא היה מנדנד אותי ואני הייתי שרה לו את הרפרטואר השלם של אליל ילדותי- יהורם גאון.
בסוף הייתי מקבלת גלידת חורף- אב קדמון של הקרמבו, שאפשר למצוא רק בבני ברק וכמו ה'טוויסט', גם בימים הטריים ביותר שלו, יש לו טעם קל של עובש.
'מר גזמאי הבדאי' היה אחד הספרים הראשונים שקניתי למעיין, אולי אני נהנית ממנו קצת יותר ממנה, אבל אני מקווה, שאולי פעם אני אוכל להסביר לה קצת מהילדות שלי דרכו.
'למה לובשת הזברה פיג'מה?'- ע. הלל כתב אביאל בסיל אייר.
כשהולכים לחנות ספרים ומסתכלים במדור הילדים, היד נמשכת מאליה כמו קסם לספרים מסויימים. בלי הסבר הכריכה, האיור, הדמויות קוראות לנו הרבה לפני שהספקנו אפילו לקרוא את שם הספר או את התקציר.
לרוב אלו ספרים שאייר אביאל בסיל. בלי לשים לב יש לנו בבית המון ספרים שהוא אייר.
עם דמויות מקסימות, שילובי צבעים מושכים וקומפוזיציות מדהימות, זה כבר כמעט לא משנה על מה הספר.
אבל השילוב של השיר/סיפור המוכר והאהוב של ע.הלל עם האיורים של אביאל בסיל הפכו את הספר הזה ל'סיפור לפני שינה' הרשמי בביתנו לחודשים רבים.
עם כיבוי האורות מעיין הייתה מתמקמת במיטה ובקול סמכותי ובלתי מתפשר הייתה מצווה "זברה!". כל הניסיונות להחלפה היו נכשלים עד שקנינו את 'גור חתול אדם ארוך שיער' שכמובן אוייר גם כן ע"י אביאל בסיל.
'לילה בלי ירח'- שירה גפן ואתגר קרת כתבו דוד פולונסקי אייר.
ואחרון בהמלצת ספרי הילדים הוא 'לילה בלי ירח'. פגשתי את הספר הזה לפני שנים רבות, כשעוד הייתי רווקה, ילדים לא היו בתכנון ואורן היה בגדר משאלה שאיחלתי לעצמי.
מצאתי את הספר במפגש אצל חברים עם ילדים והופנטתי, בקושי רב שחררתי את הספר מידי בסוף הערב ונשבעתי שכשיהיו לי ילדים אני מיד אקנה את הספר הזה.
גם בגילי המופלג אני קוראת את הספר ויוצאת עם זהר (הגיבורה) להרפתקאה לילית שמתחילה קרוב לבית ולנוף העירוני שאנחנו כל כך מכירים ומסתיימת בקסם גדול.
'בת מונטסומה'- הנרי ריידר הגרד כתב
אני לא כל כך זוכרת את ספרי הילדות המוקדמים שלי, אבל את 'בת מונטסומה' אני לא אשכח לעולם.
הוא היה השלל שלי מ'שבוע הספר' אי שם בשנות השמונים. חזרנו מכיכר מלכי ישראל (הרבה לפני רבין) כשאמא שלי סוחבת בקושי שתי שקיות מלאות ספרים ואני מחבקת שקית עם ספר אחד ויחיד יקר ערך.
הוא היה הראשון מספריית 'כתר' שקראתי ולחלוטין עיצב את הטעם הספרותי שלי.
בזמן ששאר החברים שלי קראו ג'ינג'י וצ'יפופו במרוקו אני התמכרתי לספרי ההרפתקאות הקלאסיים- סיפורים על ארצות רחוקות וזמנים קדומים.
בת מונטסומה ליווה אותי לאורך כל הילדות, הוא תמיד חיכה לי בספרייה בחדר הילדות שלי וכשהייתי במצוקת קריאה במהלך השנים תמיד הייתי חוזרת אליו.
המקום שלו כל כך מוכר לי שנדהמתי לגלות לאחרונה שהוא כבר לא שם. אני לא זוכרת למי נתתי אותו, אבל אני מקווה שאיפה שהוא נמצא, אוהבים אותו ומעריכים אותו כמו שאני אהבתי.
'22.11.63'- סטיבן קינג כתב
ולבסוף המלצה עכשווית למבוגרים. אני עכשיו בחודש תשיעי והאמת שהחיים מעט נעצרו. אני בעיקר מחכה, אולי זה יקרה היום, אולי מחר? אבל בינתיים קשה מאוד להתרכז בעבודה והמוטיבציה, נו…היא לא באמת קיימת. מזל שנתקלתי בספר הזה.
כמעט 800 עמודים של הסחת דעת מבורכת. רק כדי לסבר את האוזן זה בהחלט לא ספר אימה.
הוא מספר על מורה לספרות בימינו שמוצא מעין קרע בזמן שיכול לקחת אותו לתאריך מסויים בסוף שנות ה-50. והוא מחליט לקחת על עצמו משימה גדולה לשינוי פני העולם. אז מי לא אוהב סיפורים על נסיעה בזמן, במיוחד כשהם סוחפים אותך לעולם שנבנה בדיוק ומיומנות כמו שסטיבן קינג יודע.
הספר מותח וסוחף ואחרי שצוללים אליו לזמן ממושך מרגישים קצת חוסר אחיזה במציאות כמו שיוצאים מסרט בתלת מימד או יורדים מ'ספינת פיראטים' בלונה פארק, הרגליים צריכות ללמוד למצוא את הקרקע שוב.
הבעיה היחידה שהוא נגמר ממש מהר ועדיין לא ילדתי אז אני חייבת המלצה לספר חדש.
ופה אני מעבירה אתכם ואותי לבלוגריות המקסימות והנהדרות ששותפות לפוסט הזה ושם כולנו נמצא עוד המון המלצות לספרי ילדים ומבוגרים.
-שירה פורר מ pretty simple life ממליצה על ספרי ילדים שכל הורה יזדהה עימם
-סיון ליבנה חכים משתיים סוכר ממליצה על ספרי ילדים שעוסקים בקבלת השונה
-נעמה אורבך -'נעמה מגשימה מתנות' מסימני דרך ממליצה על ספרים ששומרים על הקסם של הילדוּת
-ונופר פכט וירדן גלילי מ Cool and Bello ממליצות על ספרים עם מסרים לחיים וספרים עם חיות כמסר לחיים.
תהנו
