המחבוא הסודי שלי-ואיך להכין אוהל טיפי

בא לי לברוח ולהתחבא!
זה התחיל ב'מצב', מילה מתחמקת וחסרת אחריות, שמתארת אנשים שדוקרים אנשים אחרים ברחובות.
אבל ה'מצב' מטריד אותי רק מעט, כי אני בקושי יוצאת מהבית וכמעט אף פעם לא מהשכונה. ואם אני כבר יוצאת למסע ליעדים רחוקים, אני די סומכת על עצמי, שאם אני אראה איש עם סכין אני אברח.

ואז ל'מצב' התווסף שעון החורף.
חושך הייתה אחת ממכות מצריים לא?!
איך מתמודדים עם החשיכה? טוב, בשביל זה הקדמה והטכנולוגיה הציגו בפנינו את החשמל.
הוא תמיד היה פה, מאז שנולדנו, אנחנו לא צריכים לעשות כלום בשביל להשיג אותו רק לשלם חשבון חשמל, זה החלק שלנו בעסקה, וכל עוד אנחנו ממלאים את החלק שלנו, אנחנו מאמינים שחברת חשמל ממלאת את החלק שלה שהוא להביא לנו אותו הביתה. אני לא רוצה לדעת איך הם עושים את זה, רק להיות בטוחה שהם ממשיכים לעשות את זה.

תמיד סמכתי על חברת חשמל, אבא שלי עבד בחברת חשמל, גרנו ברחוב החשמל, לא שילמנו חשבונות חשמל אבל תמיד היה לנו חשמל, תמיד! גם כששמענו שלאנשים אחרים היו הפסקות, אצלנו החשמל זרם בעקביות ובמסירות.
איך אפשר שלא לאהוב את חברת חשמל, שהייתה מפנקת פעמיים בשנה בחבילות שי עצומות עם כל סוגי השוקולדים, לא חיקויים עלובים כמו שהיינו מקבלים מהעבודה של אמא שלי.
והיינו חוגגים את האהבה שלנו לחברת חשמל ביחד עם כל העובדים והילדים שלהם פעמיים בשנה, במלונות 5 כוכבים שבהם היו משכנים אותנו.
עכשיו כשאני חייה בבית משלי ומקבלת חשבונות חשמל בעקביות, אני קצת פחות אוהבת אותם, אבל עדיין מאמינה שהם ימלאו את החלק שלהם בעסקה.
עד שבאה הסופה.

אז עכשיו יש את ה'מצב' שמה ברחובות, סופה שמשתוללת בחוץ וחושך וקור בתוך הבית. בא לי להתחבא!
בא לי להצטנף בפינה קטנה ורכה שעוטפת אותי ושומרת עלי, ששם הכל בסדר.
אני לא יודעת אם זה הפיתרון, אבל החלטתי לבנות לנו אוהל טיפי, כמעט אינדיאני אמיתי בתוך הבית.

 אז מה צריך?

 – 5-6 מקלות ישרים
– בד עבה 2 מטר
-בד לקישוט וחיזוק 0.5 מטר 
– מספריים
– חוט עבה לקשירה
-סיכות תפירה

'למזלנו' הסופה סיפקה לנו הרבה ענפים וגזעים דקים שהתעופפו להם ברוח, חלק מהם נחתו אצלנו בגינה ומיד ניצלנו אותם.
אחרי שבדקתי ובררתי בין כולם גיליתי שאין לי מספיק ענפים ארוכים וישרים, אז יצאתי לרחובות חמושה במסורית, קאטר ומוריס ובדקתי כל ערימת גזם באזור. ככה ביססתי את המעמד שלי כתמהונית השכונתית.
אבל בסופו של דבר חזרתי הביתה מרוצה עם 5 מוטות תמיכה מושלמים, אז שיקפצו לי !
כמובן שאפשר גם להשתמש במקלות מטאטא

אז מה עושים?

1. יוצרים את הבסיס משלושה מוטות, ומלפפים ומחזקים עם החוט או החבל בנקודת המפגש שלהם.
​2. מוסיפים את שני המוטות הנוספים ומחזקים.
לא לדאוג, הטיפי עדיין לא יציב וזקוק לתמיכה.
 3. מלפפים את החבל מסביב לכל מוט ומותחים בין המוטות.
 4. מסדרים את הבד מסביב למוטות. חשוב שיעטוף את הכל בצורה חלקה וטובה ושיפגש בצורה שווה מקדימה. מחזקים עם סיכות.
 5. גוזרים רצועות ברוחב של 2 ס"מ ואורך של בערך 20 ס"מ.
יוצרים חתכים קטנים משני צידי המוטות, משחילים את הרצועות וקושרים.
יוצרים 3 קשרים בכל מוט- בתחתית, בחלק העליון ובאמצע.
 6. וזהו, יש טיפי. תכלס ממש בקלות. אפשר להוסיף קישוט בד לחלק העליון של האוהל, אבל לא חובה.

 עכשיו מרפדים אותו בשטיחים רכים, כריות מפנקות וכל מה שעושה נעים.

כשהערב ירד (בשעה ה'סבירה' 17:00) נכנסנו לטיפי.

למעיין היה כל כך נעים בפנים והיא החליטה להרגע קצת לבד עם המחשבות והבקבוק.

בסוף היא נתנה לי להכנס, ואין מה לאמר…נעים. ומעיין כשהיא מפנקת, היא מפנקת… היא הביאה את הכיסא המיועד להקראת סיפורים ו'הקריאה' לי את הסיפור האהוב עליה

גם למוריס עשינו מקום, ולמוריס הכי מגיע, הוא עדיין קצת פוסט- טראומטי מהסופה.

אם מישהו מחפש אותנו אנחנו בטיפי…

אם מתחשק לכם לראות עוד רעיונות לטיפי, 'מבצרים' ופינות מחבוא בבית כנסו לדף הפינטרסט שלי.